המלצות יין לשבת

פרשת אחרי מות - קדושים תשפ"ו, קברנה סוביניון 2023 הרי יהודה, יקב רמת חברון.

בפרשת השבוע מצאתי משהו שהמשגיחים וחכמי המוסר אוהבים, ובגלל פשטותו יצטרכו לאהוב אותו גם אלה שאינם מזוהים עם שני הסקטורים המוזכרים. הפרשה פותחת קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. אומרים חזל משל למלך שהיה לו מרתף של יין (יקב גדול), והושיב בו שומרים (עובדים), חלק נזירים וחלק שיכורים. בסוף השבוע, החודש או השנה (בזמנם היו גם משכורות שנתיות, והיו אפילו פועלים שנשכרו לשלוש וארבע שנים, וקיבלו את התשלום רק בסוף, כי לפעמים מישהו רצה לבנות בית, ורק אחר שהוא מכר אותו הייתה לו אפשרות לשלם לפועלים). על כל פנים, בשעת התשלום קיבלו הנזירים את המגיע להם, והשיכורים קיבלו משכורת כפולה. הנזירים התפלאו מדוע ניגרע. המלך הרגיע אותם שהם לא הפסידו שום דבר, הם קיבלו את מלוא התשלום על עבודתם. אבל הנזירים ראו גם את המשכורות של השיכורים וביקשו הבהרה על ההתנהגות של איפה ואיפה. המלך הסביר להם את התשובה הפשוטה והמובנת. לכם אין יצר הרע לשלוח יד מדי פעם לחבית, ואילו השיכורים צריכים היו להתאפק, להתאמץ ולבלום את המשיכות שלהם ליין, על כן אני כופל את שכרם.

ממשיכים חז"ל, הנמשל הוא אתם בני ישראל והמלאכים. הם יקבלו את המגיע להם, ולכם אתן כפליים. המלאכים זוקפים גבות בתימהון. אין להם תלונות, אך הם מבקשים הבהרה, והשם מסביר להם. בשמים אין יצר הרע, די לכם לקבל הוראה להיות קדושים, וזה מיד מתבצע בדייקנות. אבל על פני האדמה קיבלו בני ישראל הוראה זו פעמיים, ומי שיעמוד בה יקבל שכר כפול (במדבר רבה כד/ח). להיות שנה תמימה ביקב שאין בו מצלמות בטיחות, ולא למזוג אפילו פעם אחת חצי כוסית. רק מי שאינו אוהב יין קל יהיה לו לעמוד בכזה מבחן. הרעיון ברור. בכמה מקומות מוזכר שבני ישראל יותר חשובים מהמלאכים, לדוגמה שמותר להם לשבח את השם רק אחר שאנו עושים זאת בבית הכנסת, ולהם מותר להזכיר את שם השם אחר אמירת קדוש שלוש פעמים (חולין צא/ב). אך נתפסתי על המאמר כאן, כי תמיד חשבתי שיש לנו איזושהי תוספת, בונוס, אולי חמישה אחוז, אולי עשרה אחוז. כאן כתוב שאנחנו כפליים מהמלאכים, והשכר בהתאם.

העובדה הזו מדברת בעד עצמה, ומיותר לחלוטין להציג את המסקנה המתבקשת. אבל אני מבקש להציג רק פרט אחד שבגללו הבאתי את המאמר. שימו לב שהמשל מדבר על יקב ומחסן חביות יין. לכן המאמר הזה זכה לשכון בכבוד באכסניית היין שלי.

התנצלות קטנה. בתקופה האחרונה נעשה לי קשה יותר לבחור יין אחד לשבת. לא בגלל מחסור אלא להפך בגלל השפע. שוק היין הכשר מוצף. יבואנים גילו את הפוטנציאל, שינסו מתניים, שלחו משגיחים ליקבים מפורסמים בכל קצווי תבל, והמדפים בארץ התמלאו בתוצרת מרשימה ומגוונת.

אבל יש כאן מלכודת. מי שינסה כל שבוע שלושה או ארבעה בקבוקים חדשים לא יזכור כלום. ומי שיתמקד חודש אחד בסוג מסוים יגלה שבינתיים ההיצע עקף אותו בסיבוב. לכן אני מציע משהו פשוט. לא להיות עם עיניים גדולות. להמשיך לשתות את מה שאנחנו אוהבים, ובכל כמה חודשים להרשות לעצמנו לנסות משהו חדש. ואם אהבנו לא לרוץ מיד לחפש את החדש הבא אלא לתת לו זמן. כמו שאומרים סוסים טובים לא מחליפים.

ולכן השבוע אני חוזר הביתה ליין ישראלי מיקב רמת חברון.

רמת יהודה מרלו 2021 הוא יין שמרגיש נכון. מתאים לבשרים אדומים, לתבשילי קדרה ולגבינות קשות. הענבים מגיעים מהרי יהודה מגובה של שש מאות וחמישים עד תשע מאות מטר ונבצרו ידנית. היין התבגר שנים עשר חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. היין מתאפיין בניחוחות פירות אדומים (שזיף, דובדבן), טאנינים רכים, ויישון בחביות עץ אלון המעניק מורכבות עדינה ונגיש לשתייה.

המחיר: 80 ש"ח. כשרות: רבנות מקומית, הרב ווסטהיים, הרב מחפוד, הרב גרובער מאנסי, O U.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת שמיני תשפ"ו, שאריות מפסח

פרשת שמיני כידוע מדברת על חנוכת המשכן ועל המאורעות המופלאים שאירעו ביום השמיני. המדרש פותח נושא זה בפסוק: "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה. טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה" (משלי ט/א-ב). המדרש מחבר כל מילה בפסוק זה לארבעה מאורעות שהיו ושיהיו בעולם. הדרשה הראשונה מדברת על בריאת העולם, השניה על גוג ומגוג, השלישית על התורה והרביעית על המשכן. נזכור שבפסוק יש גם "מסכה יינה", ממילא בכל אחת מארבע הדרשות מוסבר נושא זה מזווית אחרת. בבריאת העולם היין הוא כל האוקיינוסים. בגוג ומגוג היין הוא דם האויבים שיסתערו על ירושלים שישפך כמים. בתורה היין הוא יינה של תורה, כללי הלימוד; גזירה שווה, קל וחומר. באהל מועד היין הוא יין, יין הנסכים של הקרבנות.

למעשה יש גם "יין חלבון" (יחזקאל כז/יח), החלב המשובח של היין (לשון שניה ברש"י שם). גם "יין תרעלה" (תהילים ס/ה), דהיינו תרכיז של רעל. "יין חמסים" (משלי ד/יז), זה לא יין שגנבו אלא תמצית הגניבות. כמו כן יש גם "יין ענושים" (עמוס ב/ח), כלומר יין שהשיגו בעושק ובמרמה. בקונקורדנציה מופיע היין מאה ארבעים ואחת פעמים בהטיות ובהקשרים שונים.

חשבתי מדוע זכה היין להשתתף בכל כך הרבה הטיות ואסוציאציות. אבל מסתבר שזה לא כך, היין עצמו זה לא שם עצם כמו ספר, אבן, עץ וכדומה, אלא מילה זו מביעה את התמצית, את החלב, את הלשד המשובח של מה שרוצים להפיק, ובמקרה שלנו הכוונה לתירוש הגפן. אמנם יש גם מיץ תפוזים או עסיס רימונים, אבל כל הדברים הללו אינם גדלים לשם המיץ שלהם, אלא זה אילתור יצירתי. לא כן הענבים, הם צומחים במיוחד לשם יין. כיום פיתחו גם זנים של ענבי מאכל גדולים ובשרניים, אבל ענבים אומרים יין.

אמנם גם זית גדל בשביל השמן, אך אותו לא שותים בפני עצמו, על כן השותה רבע כוס שמן לא מברך "בורא פרי העץ", אלא אולי "שהכל" (רמב"ם ברכות ח/ב), או שאינו מברך כלל (ברכות לה/ב), כי זה לא בריא לשתות אותו בפני עצמו.

על כל פנים אני שמח לשתף אתכם בחידוש לשוני שהתעוררתי עליו, שיין זו אינה מילה בפני עצמה אלא זה היין, דהיינו התוצרת המשובחת של התירוש.

השבוע, במקום להמליץ על יין חדש ומסקרן, אני רוצה להמליץ על משהו הרבה יותר חשוב: לגמור את הבקבוקים הפתוחים שנשארו מהחג.

כן, כן, זה אולי פחות נוצץ, אבל הרבה יותר חכם.

בשבת הגדול טעמתי יין משובח מאוד, כזה שבדרך כלל פותח שולחן ומרים מצב רוח. אבל הפעם? מקולקל לגמרי. שאלתי את בעל הבית מתי הוא פתח את הבקבוק, והוא ענה בתמימות: "בפורים. אבל הוא היה פקוק כל הזמן."

ופה טמונה הטעות הגדולה של הרבה אנשים.

ברגע שפותחים בקבוק, אפילו אם סוגרים אותו היטב, קצת חמצן נכנס פנימה, ומאותו רגע היין מתחיל "לעבוד". בימים הראשונים זה נהדר, היין נפתח, מתעגל, משתבח. אבל זה לא עוצר שם. העבודה ממשיכה, והיין מתחיל להתפרק, להתחמצן, עד הסוף המר או החמוץ שלו.

יש יינות שמחזיקים יותר, יש שמחזיקים פחות. מקרר תמיד עדיף אחרי פתיחה, במיוחד בימים חמים או כשמאחסנים את היין בחדר לא ממוזג. אבל כלל הברזל נשאר: בקבוק פתוח לא משתבח. הוא נסוג.

אז לפני שאתם רצים לקנות עוד יין, תנו כבוד למה שכבר פתחתם. תנו לו להיגמר בזמן. תנו לו לספר את הסיפור שלו כמו שצריך.

שיהיה לנו קיץ בריא

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

בפרשת השבוע נאמר שעל מצורע נגזר לשבת בדד מחוץ למחנה (ויקרא יג/מו). הסיבות לכך בוארו באתר שלנו בשנים הקודמות.

הפעם נתמקד באופן שניתן לפקח על גזירה זו. מסתבר שזה הרבה יותר קל ופשוט ממה שחשבנו. הצרעת מדיפה ריח מצחין ובואש (רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל). הסיבה לכך התבארה בשנים קודמות שאת זה הוא עשה בדיבורי לשון הרע שלו ועל כן זה מגיע לו. צרעת היא פצעים מוגלתיים עמוקים. שכבת ליחה יבשה מצטברת מלמעלה ועוצרת את הניקוז (בכורות מא/א). על סוגי שחין כאלה נאמר: "לא תוכל להירפא" (דברים כח/כז).

מוגלה מורכבת בעיקר מתאי דם לבנים שמתו במהלך המאבק בזיהום. התאים הללו עשירים בחלבונים המכילים חומצות אמינו ובהן יסוד הגופרית. כאשר החלבונים הללו מתפרקים על ידי חיידקים משתחררות תרכובות גופרית המדיפות צחנה עזה. זהו בדיוק העיקרון הכימי של פצצת סירחון המיוצרת במעבדה (STINK BOMBS). למעשה המקור הטבעי המוכר ביותר לריח זה הוא ביצים רקובות. חלבון הביצה עשיר מאוד בגופרית וכאשר הוא מתפרק משתחרר גז המימן הגופרתי המוכר לכולנו כריח של סירחון קיצוני. בדם ובמוגלה התהליך דומה אך בביצה הריכוז גבוה במיוחד. בריכוז גבוה מאוד מדובר בגז רעיל אך לסירחון העז אחראית הגופרית גם בכמויות מזעריות.

הריח של תערובת כזו עוקץ בתוך הנפש אך למרבית הפלא כלבים שחוש הריח שלהם הרבה יותר מפותח משלנו דווקא אוהבים ריח כזה. כשבצד הדרך מושלך פגר תוסס, כלב נעצר לידו בהערצה על כישרון הפצת הריח. למגינת לבו של בעליו הוא נשכב לצד הנבלה ומחכך בה את גופו כדי לזכות במנה נדיבה של בשמים. רק אנשים נגעלים מריח כזה בגלל שזה מעורר במעמקי הנפש תחושה נסתרת ועמוקה של פחד. ריח הגופרית מזוהה עם ריח הגיהינום. לכלבים אין עם זה בעיה ומדוע לנו יש? כי גופרית מגיבה עם כסף. הגיהינום אמור לכלות ולאבד כיסופים. לא רק שאיפות רעות אלא כל מה שאינו מושך כלפי מעלה אמור להתכלות בגיהינום ובדרך הטבע זה די מלחיץ (בראשית רבה נא/ג). כלומר הרשעים נידונים בגיהינום בגופרית (מדרש תהילים יא/ה) וכל אחד יקבל כוס בגודל מתאים לכמה שהוא היה שקוע במרדף אחר החומריות.

על כן נפש האדם סולדת מריח גופרית כי הנפש היא רוחנית ומאידך היא גם מקור התאוות והרצונות שלנו כנאמר: "גם הנפש לא תמלא" (קהלת ו/ז). לגופרית יש תכונה שהיא מעכלת כסף ומשחירה אותו. לנפש יש כיסופים לכסף הון ושלטון. זהו היצר הרע בעצמו. הגופרית המשחירה אותו מדכאת את הרדיפה אחר אשליות ומהווה איום על אלה שחיי העולם הזה הם מרכז חייהם. עד כאן זה מספיק כדי להבין עד כמה בורחים הבריות ממצורע.

מכאן בקשר ליין אך תחזיקו חזק בכיסא כדי שלא ליפול. תרכובות גופרית הן החומר שמוסיפים ליין כדי לשמור על הטריות והצבע שלו ולמנוע חמצון. זהו חומר משמר שבכמויות קטנות אינו רעיל. ביין לא אמור להיות חלבונים ולכן הגופרית שבו נשארת יציבה ואינה מדיפה ריח רע בניגוד לביצה או למוגלה. הריח נוצר רק כאשר מתרחש פירוק ביולוגי של חלבונים. דבר נוסף מתחוור לנו. עכשיו ברור מדוע לא נכון להשאיר יין בגביע כסף. אם צריך להמתין חמש דקות עד שעושים קידוש נא לא למזוג את היין לפני כן אלא ממש לפני הקידוש. מיד לאחר מכן כדאי להעביר את היין לכוס זכוכית שתלווה אותנו עד סוף הסעודה. הגופרית שביין מגיבה עם הכסף ויוצרת שכבה של כסף גופרתי. כתוצאה מכך הגביע משחיר והיין מקבל טעם מתכתי ולא נעים.

השבת מתארחת אצלנו דמות חשובה: ראש חודש אייר, זמן של רפואה, התחדשות ואור חדש. וכשם שמכבדים אורח במנה מיוחדת של קוגל, כך ראוי לכבדו גם ביין נפרד, רענן ומעודן.

הימים מתחילים להתחמם, וזה בדיוק הזמן להכניס לשולחן יין לבן או רוזה קר היטב. מי שטעם פעם אחת מבין מיד למה כולם ממליצים על זה בעונה הזו.

להלן שתי הצעות מכובדות מיקב Amical שבאיטליה:

Amical Bianco

בלנד מרווה של זנים לבנים מאזור ונטו שבצפון איטליה. יין רענן, מאוזן, זוכה פרסים רבים, ומתאים במיוחד לפתיחת הלב בסוף הסעודה.

Amical Rosé D.O.C

רוזה 100 אחוז פינו גריז'יו, בעל דירוג D.O.C מרשים. צבע עדין, ארומה נקייה וטעם אלגנטי שמלווה נפלא את אווירת ראש חודש.

כשרות: כדתיא, בד"צ העדה החרדית, O.U מחיר: 110 ש"ח

לחיים שבת שלום וחודש טוב
שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

יש לנו במהלך השנה בערך שישים וארבע פעמים לעשות קידוש: חמישים ושתיים שבתות, עוד יומיים חג פסח, יומיים חג סוכות, יום אחד חג השבועות ויומיים ראש השנה. קידוש עושים בערב ובבוקר — הרי שזה מאה עשרים ושמונה פעמים לעשות קידוש. זה הרבה! כל כוס קידוש היא בערך מאה וחמישים גרם יין — זה עשרים ליטר, דהיינו חמישה עשר בקבוקים. וזה עוד לפני מה שמקבל כל אחד משאר בני הבית, ומה שמוגש שוב בין הדגים לבשר, ולקראת הסוף שוב.

גם בליל הסדר יש קידוש. האמנם? לא! אמרתי משהו לא נכון — רק בליל הסדר יש קידוש! בליל הסדר אנו מוזגים לתוך הכוס את "יין החרות", ואחר כך מוזגים אותו לתוך הגוף, כדי להמחיש לנו את יציאת מצרים בכל מיני צורות אפשריות. הכוס הראשונה של ליל הסדר היא חלק בלתי נפרד מההגדה — כך מתחילה הרשימה: "קדש ורחץ".

במשך כל השנה אנו עושים קידוש זכר ליציאת מצרים. איזה קידוש היה ביציאת מצרים שאנו עושים לו זכר? הכוונה לקידוש של ליל הסדר. הוא הקטר, וכל הקידושים של כל השנה הם הקרונות הנגררים אחריו.

אני מציין זאת עכשיו כדי שנזכור לעשות את הקידוש של ליל הסדר באופן הכי נכון, בצורה הכי טובה, באווירה הכי יפה, בדרך הכי יעילה, עם היין הכי משובח, עדין ונעים לחיך — והעיקר שכל הלילה יהיה הכי נעים למשפחה. כי אחר כך תהיה לנו שנה שלמה של מאה עשרים ושמונה קידושים זכר לקידוש המרכזי שיהיה לנו השבוע. על כן זה חייב להצליח, בעזרת ה'.

לחיים! פסח כשר ושמח

שרגא - אתר היין הכשר