המלצות יין לשבת

פרשת קורח תשפ"ו, לאטור 2023, יקב נטופה

יש לי שאלה, ה' אמר למשה רבינו לקחת את המחתות של עדת קורח ולעשות מהם "רקועי פחים ציפוי למזבח" (במדבר יז/ג). זו הרי הייתה התארגנות שלילית לחלוטין, לכאורה צריך היה להשמיד ולאבד כל זכר של המאורע. לאורך תקופת המלכים, כמה מהם נענשו על שהיתה להם הזדמנות לבער פסלים וסמלים שליליים והם לא עשו כן, והנה כאן מתייצבת תהלוכה רבתי של התרסה, עם ציוד יקר במימונו של קורח, כל הקבוצה הזו נבלעה אלף ק"מ בתוך האדמה, אולי רק חצי ק"מ, רבה בר בר חנא היטה אוזן באיזשהו בקע בסלע ושמע אותם (ב"ב עד/א). ממזכרת העוון שלהם עושים אביזרים לבית המקדש? זה לכאורה תימה רבתי.

תשובה לשאלה זו נוכל להבין בהקדמת שאלה נוספת. מאתיים וחמישים איש הצטרפו לקורח, אשת און אמרה לו: אם משה ינצח תהיה הסגן שלו, ואם קורח ינצח תהיה הסגן שלו, למה אתה נדחף? תן להם להסתדר לבד.

על מאתיים וחמישים האנשים השאלה גדולה יותר, הרי מחתה בבית המקדש זו עבודת כהן גדול, זאת אומרת שהם תפסו טרמפ על המאבק של קורח והחליטו: אם הוא רוצה להיות כהן גדול, כל אחד מאיתנו רוצה זאת! בין קורח למשה היתה לקורח אשליה שהוא צודק, ואפילו אם יפילו גורל עדיין יש לו חמישים אחוזי הצלחה, אבל מתוך מאתיים וחמישים האנשים, גם אם התאוריה שלהם נכונה, שכל אחד מהם עשוי לזכות במינוי, אבל יותר מכהן גדול אחד הרי לא יהיה, זאת אומרת שרק אחת מתוך מאתיים וחמישים אנשים יזכה, כלומר לכל אחד יש ארבעה פרומיל של סיכוי.

וברור לכולם שמלבד הזוכה כל השאר ימותו, משה מזהיר זאת במפורש והם האמינו לו. מהי ההתאבדות הטיפשית הזו?

תשובה לשאלה זו תענה גם על השאלה הקודמת. הם לקחו בחשבון שסיכויי ההישרדות הינם אפסיים, אבל יהיה להם רווח עצום, להיכנס פעם לבית המקדש עם מחתה ולעשות את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. יתכן שהם ימותו אחר כך? לא חשוב! המבצע החשוב באמת בעיניהם הוכתר בהצלחה.

הרצון העצום הזה להיכנס לרגע לבית המקדש, ואנשים מוכנים לשלם על כך בחייהם, זה בהחלט ראוי להערכה, על כן נתבקש משה לעשות מהמחתות משהו חיובי עבור בית המקדש.

בבתי הכנסת מחולקים עלונים שבועיים 'תורת אביגדור', בפרשה של לפני שבועיים היה הסבר על אלה שביקשו פסח שני, שהרצון האמיתי שלהם הוליד משהו חדש, והרב הביא שם עוד כמה דוגמאות על אנשים שהצטערו על שלא עשו משהו חשוב, ובגלל הצער האמיתי והרצון הכנה התחשבו בהם כאילו שהם כן עשו. זה גם מה שהיה עם מאתיים וחמישים אנשי עדת קורח, את השאיפה החזקה להיכנס לבית המקדש הם אמנם לא הצליחו ליישם, אבל הרצון הזה לא נמחק אלא נשא תוצאות.

מכאן ממשיך רבי אביגדור על מי שבאמת מאד רוצה לבנות בית חולים אך אין לו כסף, או להקים ישיבה, או להחזיק כולל וכדומה, כסף אין לך? אבל רצון אמיתי יכול להיות לך! תתחיל לחשוב שאתה רוצה.

מכאן נעבור לבית המקדש וליין. מי שבאמת רוצה שיהיה בית מקדש, אבל אמיתי אמיתי אמיתי, מלבד לרצות צריך גם לעשות משהו, נניח ללמוד את דיני הקרבנות כדי שלא להיות מופתע וחסר ישע כשהרצון הזה יתממש. זו מטרת המאמר.

אני מכיר כמה ייננים שמשתדלים לעשות את היין באופן שהוא יהיה כשר לנסכים כשיבנה בית המקדש. לעת אתה הם נאלצים למכור את התוצרת לא לגזבר של בית המקדש אלא לחנויות היין ברחבי הארץ, אבל הרצון לא נמחק! הציפיה למשיח, לגאולה ובניית המקדש נמצאת אצלם באופן אמיתי ומעשי.

בקיץ אני בדרך כלל נוטה להמליץ על יינות לבנים, אבל כשמדברים על יין הראוי למזבח, נכנסים לשטח הלכתי אחר לגמרי.

בין הראשונים יש דיון אם יין לבן כשר לנסכים, אבל על יין אדום אין שום ספק ולכן, אם כבר לבחור יין שיכול לעמוד גם בסטנדרט של בית המקדש, זה בדיוק המקום להציג את אחד היינות המרשימים של יקב נטופה.

לאטור 2023 ים תיכוני, אלגנטי, ומדויק.

הלאטור 2023 הוא יין ים תיכוני מאוזן ואלגנטי, המבוסס על בלנד של סירה ומורבדר. יש בו טעמי פרי אדום רענן תיבול עדין שמוסיף עומק גוף מעודן ומדויק. תחושת רעננות שמלווה כל לגימה, זהו יין שממשיך את הקו האיכותי והמוכר של יקב נטופה ומוכיח שהיקב יודע לייצר יינות אדומים עם אופי, איזון ואלגנטיות.

אלכוהול 13.5%. כשרות: בד"ץ העדה החרדית. המחיר: 100 ש"ח

לסיכום: יין אדום, איכותי, מדויק, כשר למהדרין וכזה שאפשר לומר עליו בלי היסוס: אם בית המקדש היה עומד היום זה יין שהיה יכול להיכנס לשם.

לחיים, שבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת בהעלותך תשפ"ו, לויט 2021, יקב טברנקל

השבוע אחבר את פרשת שבוע שעבר עם חג השבועות שגם היה בשבוע שעבר ועם פרשת בהעלותך הנוכחית.

נתחיל עם פרשת נשא, העגלות שתרמו הנשיאים זו היתה יוזמה אישית שלהם, היוזם היה שבט יששכר ששיכנע את שאר הנשיאים להצטרף. משה רבינו ראה לפתע משהו שלא בתכנית, התפלא מה פתאום אנשים מגלים עצמאות, וה' אמר לו: קח מאתם (במדבר ז/ה). נמשיך בפרשת השבוע, מיד בתחילתה אנו מוצאים שחלשה דעתו של אהרן שהנשיאים הביאו והוא לא הביא שום דבר (רש"י במדבר ח/ב).

יש להתפלא על אהרן, מדוע חלשה דעתו, הרי איש לא ביקש מהנשיאים להביא את המתנות, הם עשו זאת ביוזמה שלהם, שאהרן גם יקח יוזמה ויעשה משהו, תשובה לשאלה זו עונה הפסוק הבא: ויעש כן אהרן, כותב רש"י: להגיד שבחו של אהרן שלא שינה (במדבר ח/ג). ההסבר הפשוט שלא שינה, אמרו לו להדליק מצד ימין והוא לא הדליק מצד שמאל. אבל זה הרי פשיטא. כתוב כאן שאהרן לא עשה שום שינוי מההוראות שקיבל. לא ניסה ליזום, לשפר, לעשות קיצורי דרך וכדומה.

מכאן נעבור לחג השבועות, כולם מכירים את המאמר של רב יוסף: אם לא היה חג מתן תורה הרבה יוסף ישנם בשוק (פסחים סח/ב). כבר הודפסו קונטרסים עם ליקוט מאמרים ורעיונות על משפט קצר זה.

הבה נציג מאמר נוסף של רב יוסף, ותחילה נקדים שהוא היה עיוור, וחשב שעיוור פטור מקיום מצוות, והוא מאד שמח שהוא מקיים למרות שאינו חייב, אחר כך שמע שזו טעות, מי שאינו מצווה ובכל זאת מקיים השכר שלו נמוך יותר (סיבות ונימוקים בפעם אחרת), אז הוא הכריז: מי שיוכיח לי שעיוור חייב במצוות אעשה יום טוב קידושא רבא סעודת מצוה, הוא שמח להיות מצווה. כמובן שזה חג השבועות, אך יש לשאול, הרי גם בית הלל וגם בית שמאי הגיעו למסקנה פה אחד שעדיף לאדם שלא יברא כי הוא עלול להיכשל בעבירות (ערובין יג ב). מדוע אם כן רצה רב יוסף להיות חייב, הלא עדיף להיות פטור כדי שלא להיכשל. שווה אפילו לא להיוולד בכדי לא לעבור כזה מסלול מכשולים.

התשובה היא שרב יוסף בין כך ובין כך היה בתוך המסגרת של עושים את דבר ה', הוא לא נמצא על פרשת דרכים להיוולד או לא להיוולד, הצומת שלו היא יש שכר או אין שכר. מהמסלול הוא לא בא בחשבון לצאת. בדרשה בבית המדרש מעודד הדרשן את כל הנמצאים שכל אלה שכבר כאן אין להם שאלה של מצווה או לא מצווה אלא או לסרך רגלים קרות, לעשות רק את מה שהמסגרת דורשת, או לדלג בעליצות ולחפש יוזמות ולשפר. הנשיאים חיפשו יוזמות, אהרן הכהן כשהתעסק בשלום בית היה יצירתי ובבית המקדש היה צייתן.

מכאן נעבור ליין.

יינן שיחפש יוזמות וקיצורי דרך יצטרך לשפוך את התוצרת לכיור, או להוסיף אחר כך סוכר, חומצות ותבלינים. יין אמיתי חייב להיעשות בתוך חוקים נוקשים, אבל כאן מגיע האבל הגדול. כדי להבין אותו, כדאי לדמיין לרגע משחק שח מט. אדם אינטליגנטי שמעולם לא ראה את המשחק מבחוץ רואה שני אנשים רוכנים על לוח, חושבים וחושבים, ושואל מה זה. מסבירים לו את החוקים והוא מתפלא: אם שום כלי לא יכול לחרוג מהמסגרת, הרי שהמשחק מכור. אבל כולנו יודעים שההפך הוא הנכון. בתוך החוקים הנוקשים מסתתרת היצירתיות הגדולה ביותר.

כך גם ביקב. הבחירה החופשית היא האם להיכנס לעולם הזה או לא. אבל מי שנכנס חייב לכבד את המסגרת. יינן שנכנס ליקב בזמן שהיין עדיין רוגש אחרי התסיסה חייב ללכת בין החביות בצייתנות, כמעט על קצות האצבעות, ולאפשר ליין עצמו להכתיב את הקצב.

ומכאן מתפצלות הדרכים. יש יינן שמרן, שלא מעז לגעת בכלום. מה שיצא מהתסיסה זה מה שייכנס לבקבוק. יין ממוצע, לפעמים קצת יותר טוב, לפעמים קצת פחות.

ויש את היינן מהסוג שאני אוהב. זה שמסתובב בין החביות כמו מלך בגדוד. רואה, מריח, טועם, מדמיין. צריך יוזמה, ומעוף. וכשיש את זה, מגיעים טעמים חדשים, ריחות מפתיעים, צבעים עמוקים וניחוחות שלא פגשו קודם.

וכזה מאמר דורש יין בלנד.

יקב טברנקל  גליל עליון, מושב צוריאל

שבוע שעבר פתחתי את הלויט 2021 של יקב טברנקל, היקב שוכן במושב צוריאל שבגליל העליון, אזור שמעניק ליינותיו שילוב נדיר של אוויר הרים, קרירות לילה ומינרליות שמגיעה מהקרקע הגלילית העתיקה. 

הבלנד של הלויט בנוי בהרמוניה 30% קברנה סוביניון, 30% מרלו, 20% קברנה פרנק ו20% סירה.

הענבים מגיעים מכרמים בגליל העליון ובגולן, שני אזורי יין נהדרים. היין התבגר 15 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, מה שהעניק לו עידון.

הקברנה נותן כתפיים, המרלו מרכך, הקברנה פרנק מוסיף ירקרקות אלגנטית, והסירה מביאה תבלין ועשן עדין. ביחד הם יוצרים יין מלא אופי, ריחות וטעמים של פירות שחורים בשלים, עם מעט עשבי תיבול וסיומת ארוכה ונעימה.

14.5% אלכוהול. המחיר 110 ש"ח. והכשרות הבד"צ העדה החרדית.

לחיים ושבת שלום 

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת שלח תשפ"ו, תערוכות יין

כבר פעמים רבות הוזכר בפינה שלנו כאן שיין הוא קדוש, הוא נועד לנסכים על המזבח, וה' מאשר לנו להשתמש בו גם לצרכי היום יום, אבל זאת בתנאי שנזכור את מעמדו האמיתי של יין. על כן לגוי מותר לטפל בכל דברי המאכל שלנו, אבל לא ביין. בגלל שיין אינו שייך למחלקה שלנו, אלא מותר לנו להוריד אותו אל שלחן הסעודה שלנו. כמובן בסעודות מצווה. גם ביום חול סעודה שמתובלת בדברי תורה, יראת שמים, חסידות, מוסר, השקפה, זו סעודת מצווה לכל דבר.

השבוע נוכל לגלות מעט את חשיבותו של היין בפרשת השבוע. מיד אחר הפרשה העגומה של המרגלים ועונשם כותבת התורה את דינם של קרבנות נדבה של בני ישראל. זו הבעה סליחה מובהקת.

על כל פנים יש קרבן עולה ויש קרבן שלמים. אפשר להביא אותו מהבקר או מהצאן. לכל אחד מהקרבנות הללו נספח גם יין, שאותו מנסכים על המזבח, לא על אש המערכה אלא במקום נפרד לזילוף, כדי שיחלחל את יסוד המזבח ומשם אל התהום, ויביא שם ברכה למי התהום, לצמחייה ולכל שאר הברכות. את הזילוף הזה מתארת התורה כריח ניחוח לה'. זה מובן לנו, מפני שליין אכן יש ריח ניחוח, ובימי קדם היו העשירים נוהגים לזלף יין על קרקע הבית כדי להעניק אווירה, כגון לכבוד שבת וכדומה (ערובין פח/א. פסחים כ/ב. סוכה מ/ב). כל שכן שמתאים לעשות כן בחצר בית המקדש על גבי המזבח. ריח ניחוח זה של הנסכים מופיע שם בפרשה ארבע פעמים. בשלוש הפעמים האחרונות נוספה עוד מילה: "אשה ריח ניחוח" (במדבר טו/י, יג, יד).

המילה "אשה ריח ניחוח" מופיעה בתורה יותר מעשר פעמים נוספות, אך בכל מקום הכוונה לבשר הקרבנות והחלבים שעולה ונשרף על המזבח, כי אשה הכוונה מה שעולה באש. אבל בפרשה שלנו אנו מוצאים את האשה על היין, ואותו הרי לא מזלפים על עצי המערכה. היין לא נפגש עם האש, ובכל זאת הוא "אשה ריח ניחוח". מדוע? בגלל הרצון הכנה של מקריב הקרבן. הוא מביא אותו לבית המקדש, והכהנים יעשו בו מה שהם יודעים. לגביו זה נחשב שהיין עולה השמיימה בלהב המזבח.

דוגמה לדבר היא מה שחז"ל אומרים: "אפרו של יצחק אבינו צבור על גבי המזבח ומלמד על עם ישראל זכות" (זבחים סב/א), למרות שיצחק לא הוקרב כלל, אלא אברהם הקריב איל במקום את יצחק. אבל על המזבח אין את האפר של האיל אלא של יצחק שהסכים בלב שלם להיות קרבן. הנה דוגמה נוספת: "הרוצה לנסך יין על גבי המזבח בזמן הזה ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין" (יומא עא/א). שם היין לא נשפך מהצד אל התהום, אלא הוא נמזג לתוך גופם של לומדי התורה, הופך להיות אנרגיה של לימוד התורה המשולה לאש (דברים לג/ב).

כל זה ועוד מוכיח על מעמדו המיוחד של היין. צריך לזכור שבימי קדם היין היה המשקה הבסיסי. כל ליטר יין עירבבו עם ארבעה או חמישה ליטר מים ויצא משקה עם שלושה אחוזי כהל. עשו זאת בגלל תולעי מים ושאר בעלי חיים שמתרבים בתוך בורות מים עומדים, בפרט בימי הקיץ.

לחם, שמן, בשר ויין זה הוא המזון הבסיסי. ארבעת אלה הם גם המרכיבים של הקרבנות, וכאן אנו מגלים שהיין נמצא באותה מחלקה של כל אלה העולים על המזבח.

לאחרונה השתתפתי בכמה תערוכות של יינות חדשים שהגיחו מארבע כנפות תבל, ומרוב עצים כבר לא רואים את היער.

בשבוע שעבר, חברת "טמפו" הציגה את ליין ייבוא היינות החדשים שלה, אוסף מרשים שמגיע מצרפת, איטליה, הונגריה, פורטוגל וניו זילנד.

לצד היינות הבינלאומיים, חשוב לזכור שטמפו היא גם הבית של כמה מהיקבים המשמעותיים בישראל: ברקן, להט ופלדשטיין. כל אחד מהם מביא סגנון ייחודי ושפה ייננית אחרת, וכשכולם עומדים יחד תחת אותה מטרייה זה יוצר תמונה רחבה ומכובדת של עולם היין המקומי והעולמי כאחד.

היה שם הכול: אלגנטיות צרפתית, מינרליות איטלקית, עומק הונגרי, חמימות פורטוגלית ורעננות ניו זילנדית. זו הייתה תזכורת חזקה לכך שהעולם גדול, היין מגוון, ושאנחנו רק צריכים לבחור לאן אנחנו רוצים שהכוס תיקח אותנו.

ועל כן אני מתלבט מה להציע, ואני חושב שדווקא למזג האוויר אני אתן את זכות הדיבור. משבוע זה מתחילים להרגיש את הקיץ באמת. כבר כתבתי הרבה פעמים שיין לבן יבש קר, בערב קיצי חמים במרפסת, זה ממש כמו כפפה ליד. ואחרי טעימות כמו אלו של טמפו הכפפה הזו אפילו מרופדת בקטיפה.

יש, ברוך ה', הרבה הצעות. אבל לפני כן צריכה לבוא אזהרה: אחוזי הכהל ביין האלה הם כמו בכל יין אולי קצת פחות, אך זה בכלל לא מורגש. חושבים ששותים מים קרים ונעימים, אתה מרשה לעצמך לקחת עוד כוס ועוד כוס, ולפתע אתה לא מבין למה קשה לך לקום מהכיסא. היום לא פורים נא לשתות במתינות, עם ביקורת ואחריות.

ואם כבר דיברנו על קיץ, מרפסות וערבים חמימים, זה בדיוק הזמן לשני יינות שבלטו במיוחד באירוע של טמפו ובטעימות האחרונות שלי אחד אדום קליל ומפתיע, ואחד לבן רענן ומלא אופי.

הראשון, אדום קליל וטוב, הוא פינו נואר שמגיע מבורגון, מהכפר מרקורי. זהו פינו נואר שמצליח לשמור על כל האלגנטיות של בורגון דובדבן אדום, מעט אדמה רטובה וגוף קליל ונעים. זה מסוג היינות שאפשר לשתות גם בקיץ בלי להרגיש כבדים. כוס אחת זורמת לשנייה, והחיוך מגיע לפני שאתה שם לב.

השני, לבן מצוין, הוא סוביניון בלאן מיקב שיפ דרימס, שנמצא במלבורו שבדרום ניו זילנד. זהו יין שמביא איתו את כל הרוח הדרומית: רעננות חדה, ארומות מצויונות, חמיצות ופרי טרופי נקי. על התווית יש ציור של מלא כבשים. לא סתם גימיק, זה בדיוק הנוף שנשקף מהכרם, עדרים של כבשים שרועים סביב הגפנים, חלק בלתי נפרד מהטרואר ומהסיפור של היין. אתה פותח את הבקבוק ומרגיש כאילו אתה עומד שם, על הגבעות הירוקות של מלבורו.

שני היינות האלה משתלבים נהדר עם האווירה של תחילת הקיץ: קלילים, נעימים, לא מחייבים, אבל עם הרבה אופי. רק לזכור כמו שכבר כתבתי שהאלכוהול בהם לא מורגש, וזה בדיוק מה שהופך אותם למסוכנים. לשתות במתינות, עם ביקורת ואחריות.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

כולנו מכירים את המאמר המפורסם לכבוד חג השבועות: "כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התורה, קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה: חזו בני חביבי, דמשתכחין בצרה דילהון ועסקין בחדוותא דילי". יש בזה כמה שינויי נוסחאות קלים, ברוב הציטוטים מצוין שהמקור הוא בזוהר, יש אומרים זאת בשם הגר"א. אני מבקש להתמקד במילה חדוותא - חדוה, הכתובה כאן ביחס למה שלומדי התורה מתעלמים מקשיי היום יום כדי לעסוק בה. אכן המילה חדוה מופיעה בתנך שלוש פעמים.

א פעם אחת צמוד למילה עוז: "עוז וחדוה במקומו" (דברי הימים א' טז/כז). כלומר: החדוה היא מעוז, מבצר, מקלט.

ב פעם שניה בתיאור כיצד בנו את בית המקדש השני, למרות הקשיים הרבים שהערימו האויבים סביב, העוני והמחסור, עשו הכהנים, הלויים ובני הגלות את חנוכת בית אלקינו זה בחדוה. כלומר: התגברנו. כבשנו. היה קשה והצלחנו (עזרא ו/טז).

ג החדוה מספר שלוש היתה בערב ראש השנה של אותה שנה. אמר נחמיה לשבי ציון העניים: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו, כי חדות ה היא מעוזכם" (עזרא ח/י). החדוה הזו היא הפעם השלישית. על פסוק זה אומרים חזל שלכבוד עונג יום טוב מותר ללוות כסף גם למי שאינו יודע כיצד יחזיר, כי "חדות ה היא מעוזכם". כדי לקחת כסף מבלי לדעת מהיכן להחזיר, צריך לקחת לפני כן נשימה עמוקה ולהחליט אני הולך על זה. יש לי מעוז, מקלט, ה' הוא המבצר שלי.

זה מסביר מדוע ברשימת הברכות שמאחלים לחתן מציינים ששה סוגים של שמחה: אשר ברא א' - ששון ב' - ושמחה, חתן וכלה ג' - גילה ד' - רינה ה' - דיצה ו' - וחדוה. כיוון שחתן צעיר העומד תחת החופה הוא אמנם בהחלט שמח, אבל יודע היטב שמערכת ארוכה של התמודדויות עומדת בפניו עד שיגיע לשיבה טובה מוקף בנכדים ונינים אוהבים ושמחים. על איזה מקלט הוא מסתמך. זהו המשך הברכה: אהבה אחוה שלום ורעות. את כל מה שאי אפשר לעשות לבד מבטיחה לו הברכה שיחד עם אשתו הם יצלחו את כל הקשיים.

ישנן עוד דוגמאות, אך אחר שהתמונה ברורה אני רוצה לשאול שאלה קשה. כהקדמה למתן תורה מספרת התורה שיתרו חותן משה שמע את כל הניסים שנעשו לבני ישראל "ויחד יתרו על כל הטובה" ליבו התמלא חדוה (שמות יח/ט). כולם מלאי התפעלות מהיושר האמיץ שלו. "שמעו עמים ירגזון" (שמות טו יד). כולם התהפכו במיטה על הצד השני והמשיכו לישון. איש אחד נכבד עם מעמד וקריירה שמע שיש כזה דבר ולא נותר אדיש אלא מיד עשה כברת דרך ארוכה למדבר לבוא לראות לשמוע ולהצטרף. לא יכול להיות משהו יותר יפה ואציל מזה. היה בדור האחרון אורי זהר ז"ל אחד כזה. והנה באים חזל ותוקעים קוץ בבלון: "ויחד בשרו נעשה חדודין חדודין" (סנהדרין צד/א מובא ברש"י שמות יח/ט). הוא הכיר את מצרים מקרוב, ידע את גודל האימפריה הזו, כמה אוצרות, כמה פפירוסים, כמה חכמה, סיכומים. בתנ"ך ישנו מושג "חכמת מצרים" (מלכים א' ה/י). עד עצם היום הזה מתעמקים מלומדים במה שהם מגלים בפירמידות ובשאר הגנזכים הארכיאולוגיים, וכל זה שקע במצולות. זה נתן ליתרו דקירה בלב. למרבית הפלא בדיוק ברגע הכי יפה שלו חז"ל נזכרים לציין זאת. למה? התשובה היא שלא הצגתי נכון את התמונה. הדקירה הזו היא צל"ש ליתרו. כשאנו שומעים שמצרים שקעה, בבל שקעה, גילגמש, תחפנחס, חמורבי ועוד, כל העבר שקע, כל אחד אינו אלא רבע עמוד בספרי היסטוריה עתיקים. אבל מי שחי בתוך מצרים, ראה נשם והיה שותף, בשבילו זה רומח גדול בתוך הלב. כתוב כאן שאף על פי כן הוא הסכים להזניח את כל מה שהוא ידע ראה השקיע והיה שותף ולנסות דרך חדשה. לכן זה מוגדר ויחד. זה לא הצטער. זה שמח. אבל שמחה של כיבוש. שמחה של אתגר שהצלחתי לכבוש.

אם היינו מסיימים את הדברים במאמר עצמו, היה זה מאמר נאה לחג השבועות.

אך מאחר שבפינה זו אנו עוסקים גם בעולם היין, ראוי להוסיף נקודה נוספת. אמנם יין הוא משל לסודות התורה, אך כאן נעסוק בפשט הפשוט.

יין אינו דומה לשום משקה אחר. מיץ תפוזים, קפה או קולה נעשים לפי מתכון קבוע. ביין אין מתכון. היינן ממתין לראות מה עשה הקיץ בכרם. אמנם ביקב בוחרים את הענבים המשובחים ומעניקים להם תנאים נאותים, אך כל אלו אינם יוצרים את היין אלא רק שומרים עליו שלא יתקלקל. אם בסופו של דבר מתקבל יין שאינו יכול להימכר במחיר ראוי, הרי שהיינן לא רק שלא הרוויח אלא הפסיד. ענבים משובחים עולים כסף, פועלים עולים כסף, והמרתף ממוזג כל הקיץ.

ואז מגיע הרגע שבו פותחים מיכל גדול לאחר שבועות של תסיסה, ומגלים שהיין משובח. באותו רגע מתעוררת בלב היינן תחושה של חדוה. בעונת הבציר הלב היה מלא תקוה וחשש, אך מלבד להמתין ולהתפלל לא היה בידו לעשות דבר. יש ייננים שישנים בתקופה זו בין החביות, לא כדי לפעול אלא כדי לשמוע את נשימת התסיסה העדינה שאינה נשמעת בבית, ועל כן אינם יכולים להרדם בלעדיה.

וכעת המאמר עולה לאוויר, ואתם נזכרים שאין לכם יין מתאים לחג השבועות. הארוחה חלבית, וישנם יינות המתאימים למגוון סוגי גבינות. לפני שאתם באים לשאול, בדקו במטבח אם יהיו גבינות שמנות כגון גבינה צהובה מותכת או גבינות יבשות ומלוחות, או אולי גבינות קלילות. לכל סוג יש יין מתאים. אך אינכם חייבים להסתבך, שכן מה שכל אחד אוהב באופן אישי חשוב יותר מכל חוות דעת מקצועית. אין זו אשליה. כבר אמרו חז"ל כשם שאין פרצופיהם דומים כך אין דעותיהם שוות. היינן מציע את הממוצע, אך טעמו האישי של כל אדם הוא הקובע.

על כל פנים יש שפע גדול ברוך ה', וחבל שלא באתם כמה ימים לפני ערב החג. ועוד יש לזכור שחג השבועות צמוד לשבת. מתחילים במה שנותר מן החג, ואם יחסר ראוי שיהיו במזווה לפחות שני בקבוקים נוספים, כמובן לפי גודל השולחן ומספר הסועדים.

ובכל זאת, מי שעדיין לא הספיק להיערך, דלת החנות שלי פתוחה גם בערב החג. אפשר להיכנס בנחת, לשאול, לטעום, ולהצטייד ביין הראוי לכבוד היום הקדוש. יש מבחר גדול, יש יינות המתאימים לכל שולחן ולכל טעם, וכל אחד יוכל למצוא את מה שלבו חפץ בו.

כך תזכו לשמחת חג של תורה וחדוה, מן הכרם של מעלה ומן הכרם של מטה גם יחד.

לחיים, חג שמח שבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר