מחלל שבת שמקדש על היין ושותה אותו

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
מח"ס ויאמר שמואל, שלהי דקייטא, דבר למועד, משנת תפילין
ר"מ בישיבת אור התורה- אלעד

יין לקידוש של מחלל שבת

יהודי חילוני מתקרב לתורה ולמצוותיה והוא שומר אט אט על חיובי התורה, אך לדאבון לב הוא עדיין מחלל שבת, אם כי משתדל הוא במידה מסוימת לשמור חלק מחיובי ואיסורי שבת. והאברכים המקרבים אותו ליהדות מטעם ארגון 'לב לאחים' שאלוני בשמו, האם מותר לו לקדש על היין בשבת ולשתות את היין של עצמו, שהרי יין של מחלל שבת בפרהסיא נאסר בשתיה.

תשובה: א] מקור הדין שיינו של מחלל שבת בפרהסיא נחשב ליין נסך הוא בב"י (יו"ד קי"ט) בשם הרשב"א (שו"ת ח"ז סי' קע"ט), שכתב שמומר לחלל שבתות בפרהסיא או כשאינו מאמין בדברי חז"ל, הוא מין ויינו י"נ. וכ"כ הבה"ג בהלכות שחיטת חולין ובהלכות עדות ובאשכול (הלכות שחיטת חולין ב' והלכות יי"נ אות נ"ח) ובשו"ת הריב"ש (סי' ד'). וכ"נ מדברי הרמ"א קכ"ד ס"ט שאסר לשתות יינו של מגע האנוסים העוברים בצנעא על עבירות, (והיינו חילול שבת, כמש"כ בדו"ח שם). והחזו"א (יו"ד סי' ב' סקכ"ג) כתב וז"ל: "ומיהו מין של חילול שבת או לכה"ת ואינו עובד כו"מ, היה נראה דיינו מותר, דהא נכרי שאינו עובד עכו"מ יינו מותר בהנאה כדאיתא ביו"ד סי' קכ"ו ס"ו, ואינו אסור אלא בשתיה משום בנותיהן, וכיון דבמין לחילול שבת ליכא לא משום בנותיהן ולא משום ניסוך, אין לנו משום מה לאסור יינו, ובר"מ לא הזכיר לאסור יינו של ישראל מותר שאינו עובד עכו"מ. ואמנם בב"י יו"ד קי"ט הביא תשובת הרשב"א שפשוט לו דמחלל שבת בפרהסיא או כופר בדברי רז"ל, עושה יי"נ, ולא נתגלה מקורו", עכ"ל. ובהמשך דבריו שם (ובסי' מ"ט סק"ז) נראה פשוט שלמרות שהחזו"א כתב שלא נתגלה מקור ד' הרשב"א, מ"מ כך הוא להלכה. ורבים הביאו דבשו"ת חת"ס (יו"ד ק"כ) כתב שהאיסור בנגיעת מחלל שבת אינו משום חתנות, שהרי מותר להתחתן עם בת של מחלל שבת. אלא קנסוהו ועשאוהו כגוי שיינו אסור. וכן הביאו בשם הרמב"ן והר"ן בחולין ד' ב' לענין שחיטת מומר, ששחיטתו אסורה אע"פ שאין בבנותיו איסור חתנות מה"ת, כיון דשם גוי עליו. וכ"כ שם הר"ן גבי יין גופיה, וז"ל: וז"ל הר"ן כיון דלע"ז הוי מומר היכי אפשר שאין יינו יין נסך, יש לומר שאין סתם יינם אסור משום חשש שמא נתנסך כו' אלא משום בנותיהן הוא שנאסר, הילכך אי מומר לע"א הוי מומר לכל התורה כולה כיון דכגוי גמור הוא בכלל גזרתן הוא אע"פ שאין בבנותיו איסור חתנות מן התורה, אבל אי לא הוי מומר לכל התורה כולה שרי יינן, עכ"ל. ועי' בס' בינה ודעת פי"ג שציין שכעי"ז כתבו לענין מחלל שבת בשו"ת בנין ציון ח"ב כ"ג ובשו"ת פרי השדה ח"א ס"ב ובשו"ת אבני נזר יו"ד צ"ב.

ב] והנה ישנם מספר היתרים בספרי ההלכה בדין מחלל שבת בזמנינו. וראשיתם מדברי רבנו בעל הערוך לנר בשו"ת בנין ציון (החדשות סי' כ"ג) שכתב לדון האם מחלל שבת בזמנו נחשב ל"אומר מותר" דהוי שוגג קרוב למזיד, שרובם עשו אצלם חילול שבת כהיתר, ועוד שישנם המתפללים ומקדשים בשבת קידוש היום ואח"כ מחללים את השבת. והרי מחלל שבת נחשב למומר מפני שכפר בשבת, בבריאה ובבורא, ומעיד עדות שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית ח"ו, ואילו אנשים אלו, המקדשים על הכוס מצד אחד והמחללים את השבת מצד שני, הרי מודים הם בקידוש על מעשה בראשית. ומה גם בניהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת, דומים לתינוק שנשבו בין הגויים. ולכן כתב דהמקילים יש להם על מי שיסמוכו, אם לא כשברור לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחילול בפני עשרה מישראל יחד, שאז נחשב למומר מוחלט ואוסר יין במגעו. ואולם דברי הבנין ציון הובאו בספרי ההלכה רק בצירופים שונים ובקולות אחרות, כגון כשהמחלל שבת לא נוגע ביין עצמו אלא רק בבקבוק היין וכדו', עי' בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' כ' וח"ב סי' נ"א ונ"ג. ועי' בשו"ת יהודה יעלה סי' נ' שאסר דוקא אם חילל שבת בפני עשרה מישראל והעידו ע"ז בבי"ד. אמנם שם איירי בא' ששומר שאר מצוות ורק שבת אינו שומר, יעוי"ש ובשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' ע"ד, שחלק עליו בעוז. ואמנם כעת חזיתי שבשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב קו"א סי' כ"ג) הביא להתיר שחיטה נפרדת למומרים מחללי שבת שישחטו לעצמם בפיקוח השו"ב והביא ד' הבנין ציון, וכן הניף ידו בשנית (בחאבהע"ז ח"ב סי' ס"ה) לצרף ד' הבני"צ להתיר גט דמחלל שבת בספק, יחד עם התרים נוספים. (ומש"כ בשו"ת יבי"א ח"א יו"ד י"א ש"הגר"י שמלקיס הביא לדינא ולהלכה דברי הגאון בנין ציון ומהר"י אסאד", זה אינו מדויק, כאשר יראה המתבונן בעצמו, שהביא כן רק כסניף וצירוף לכו"כ ענינים, ואת דברי המהר"י אסאד וסברתו לענין חילול שבת בפני עשרה מישראל, כלל לא הזכיר). וכן משמע דפסק המהרש"ם להלכה (שו"ת ח"א סי' קכ"א), שהביא ד' הבנ"צ ובסו"ד כתב: "ועיין בברכ"י יו"ד סי' קכ"ד דהמחלל שבתקודש בפרהסיא עושה יי"נ במגעו, ולפי הנ"ל לאו כללא הוא", עי"ש שהביא גם סברות המהר"י אסאד זצ"ל ויתר הסברות להקל בדבר.

ואולם בנדו"ד הרי אין מקום להקל משום שאולי ייחשב כתינוק שנשבה. שהרי יודע הוא כבר איסורי שבת ומתקרב לתורה ובא לשמוע שיעורי תורה, רק שעדיין יצרו תוקפו ולכן אינו מצליח לשמור שבת כהלכתה. (וידידי הרה"ג ר' שמאי רובין הערני דאולי ואולי יש מקום לומר להיפך דבמה שמתקרב לתורה ובא לשמוע שיעורים נראים הדברים שאינו מוריד בתורה אלא שעדיין אינו מבין דיני התורה ואף הוא יודע שאנחנו נוהגים איסור בדברים שהוא עושה, אולי ס"ל שאינו אלא ענין למחמירים [שהרי יש דברים כזה באמת]. ואם נאמר שמקרי תינוק שנשבע אע"פ שיודע שעובר על דברי תורה כיון שנתחנך להאמין שאין התורה אמת ר"ל, ולא כש"כ, י"ל דגם מה שעדיין מסתפק בזה אינו מוציא אותו מכלל תינוק שנשבה, ע"כ הערתו). ואף סברת מהר"י אסאד שצריך עדות בבי"ד ע"ז, הנה כל זה הוא כלפי אחרים. אך האדם עצמו יודע הוא שמחלל הוא שבת בפרהסיא. ואמנם דברי הבנ"צ להקל בזה משום שבכה"ג ששומר למחצה, לשליש ולרביע, אינה מחשיבתו לכופר בהקב"ה ובמעשה בראשית, לכאו' שייכת היא כאן בהחלט. [ואמנם הערני ידידי הרה"ג רבי שמאי רובין שליט"א דגם י"ל שאין החילונים שבזמנינו דומים לבני הקראים והצדוקים המאמינים בתורה, אך טועים לחשוב שהם מקיימים התורה כראוי, שהרי החילונים יודעים בעצמם שאינם מקיימים התורה, ויל"ע]. אך ההלכה הרווחת בס' הפוסקים שאין לסמוך, בלא כל מיני צירופים וסניפים לקולא, ע"ד הבנין ציון. ועיין בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' כ"ה) ובחזו"א יו"ד סי' ב' באריכות.

ג] והנה האגר"מ (או"ח ח"ה סי' ל"ז) כתב: ובעצם לא מצינו בפוסקים שמומר לשבת עושה יין נסך. אך בב"י סימן קי"ט הביא מתשובת הרשב"א בשם הר' יונה, דמומר לחלל שבתות בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי רז"ל הוא מין ויינו יין נסך, והובא בנקה"כ ריש סימן קכ"ד על הט"ז סק"ב. אבל אף שהביא זה הב"י לא הזכיר בש"ע, והנקה"כ לא הזכיר זה בש"ך, שא"כ משמע שלא מבורר להו לאסור ממש. אבל עכ"פ לדינא נהגו שלא לשתות יין שנגע בהו ישראל מומר לחלל שבתות בפרהסיא. וכמדומני זה באחד מהספרים שמייחסין לרש"י. ופשוט שאין מנהג זה נחשב מנהג לפסוק הלכה כמותו, כהא דנהגו עלמא כהני תלת סבי (ברכות כ"ב ע"א) שהלכה כוותייהו, משום דלפסק הלכה שייך רק כשהמנהג הוא לקולא ולא כשהמנהג הוא לחומרא, מהטעם שכתב רש"י בכתובות דף ז' ע"א בביאור קושית הגמ' ומי איכא הוראה לאיסור, משום דכל אדם רשאי להחמיר והאוסר אין זה סמיכת דברים שאפילו מן הספק שאין ההלכה ברורה לו הוא בא ואוסר וכו'. שלכן ממה שנהגו להחמיר אין ראיה שאסור יינם של מחללי שבת, דאינו אלא משום שנהגו להחמיר, ולא משום שהלכה כן. וגם לא ידוע אם המנהג הוא לכו"ע או רק יראי שמים נוהגים לאסור בזה.

וכתב האגר"מ: "ולכן כיוון שאין איסור זה מבורר, ויותר נוטה שלא נאסר מדינא אלא ממנהגא, הרי לא נהגו להחמיר גם שלא ליתן יין להמחללי שבת עצמן. ואף אם נימא שמה שלא נהגו כן הוא רק משום שלא יכלו לנהוג להחמיר משום איבה, מ"מ הא לא נהגו, ואין לאסור. ואף אם יסתפקו אולי יש שנהגו כן, הוא ספק באיסור דרבנן שהוא לקולא. וגם שאינו באיסור ממש, דהא אינו איסור מבורר. לכן אין טעם להחמיר בזה" , עכ"ל.

ואולם יסוד זה, שדבר שהובא רק בב"י ובנקוהכ"ס ולא בשו"ע ובש"ך, הוא יסוד מחודש כמובן, אשר אינו מקובל כלל ועיקר. ובפרט שכדברי הרשב"א כתבו עוד כמה ראשונים. וחלק זה של שו"ת אגר"מ נדפס רק אחר פטירתו דרבנו משה איש האלוקים, וא"כ אפשר דאדרבה, מכיון שלא רצה לפרסם תשובה זו ברבים לאחר מכן, לכן היא לא נדפס"ה. (וכידוע שלכל ת"ח ישנם כתבים שכתבם, אך אינו רוצה להדפיסם מחמת שחזר בו מהם או שאינו בטוח לחלוטין ללא ספק בנכונתם, ופשוט כי כך דרכה של תורה). וכן נראה, דהא האגר"מ עצמו (יו"ד ח"ב ס"ס קל"ב) נקט לדבר פשוט שיין שיגע בו מחלל שבת נאסר, וז"ל: ותדע שהיין שתגע בו יהיה אסור, וכמובן שקרובך שנשא הנכרית אינו שומר שבת וממילא גם היין שיגע הוא יהיה אסור, עכ"ל. ועי' מש"כ בזה לעיל, בסימן הקודם, בשם אחד מגדולי המשיבים בארה"ב.

ד] ואולם לכאו' יש להקל בזה מטעם אחר, והוא שאדם המתקרב ליהדות מסתבר שאינו מחלל שבת בפני אדם גדול, ורבים הביאו בכגון דא דברי התורת חיים בעירובין ס"ט שהמחלל שבת בפני העם אך לא בפני הנשיא, אינו נחשב למחלל שבת בפרהסיא. וכך פסקו להלכה הא"ר והתוספות שבת בסי' שפ"ה. (והתו"ש כתב דהא דלא כתבוהו הפוסקים דאם אינו מעיז בפני אדם גדול מקרי מחלל שבת בצנעה הוא משום דמילתא דפשיטא היא, עי"ש), וכ"פ המהרש"ם בשו"ת ח"א סי' קכ"א ובדע"ת סי' ב'. וכ"פ מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שיש להקל שאין מגעם של המתקרבים ליהדות, פוסל את היין, אף שאינם שומרי שבת בשלימות כעת, שמצוה תגרור מצוה בס"ד ובמשך הזמן ייצאו מכלל מחללי שבת בפהרסיא, ובשעה"ד יש לסמוך על כך שלא יחללו שבת בפני אדם גדול. וציין הגרשז"א דיש גם לצרף בזה שו"ת מלמד להועיל ח"א סי' כ"ט.

ה] ואמנם גם אם נאמר שיתכן לומר דאין דינו כמחלל שבת, מ"מ באופן שאינו שומר את כל התורה, א"כ מומר הוא לכה"ת, ולא רק מצד היותו מומר לשבת. אא"כ ישנם ההיתרים גם לגבי זה, כגון דהוא תינוק שנשבה וכבני הצדוקים וכו'.

ו] ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ציין לי בדבר שאלתי, את דברי הירושלמי בעירובין פ"ט ה"ד. וכך נאמר שם בירושלמי: "גר שנתגייר והיו לו יינות ואמר ברי לי שלא נתנסך מהן בזמן שנעשו על גב עצמן טהורים לו וטמאים לאחרים, על גב אחרים טמאין בין לו ובין לאחרים. רבי עקיבה אומר אם טהורין לו יהו טהורין לאחרים אם טמאים לאחרים טמאים לו רבי יוחנן אמר לחומרין טמאין בין לו ובין לאחרים. עם הארץ דתני עם הארץ שנתמנה להיות חבר והיו לו טהרות ואמר ברי לי שנעשו בטהרה. בזמן שנעשו על גב עצמו טהורות לו וטמאות לאחרים, על גב אחרים טמאות בין לו בין לאחרים. רבי עקיבה אומר אם טהורות לו טהורות לאחרים אם טמאות לאחרים טמאות לו. רבי יוחנן אמר חומרין טמאות בין לו בין לאחרים", עכ"ל הירושלמי. ורצה מרן רבנו שליט"א לדמות הדברים לנדו"ד.

והנה מרן שליט"א, אשר דברי מרן החזו"א זצ"ל הם נר לרגליו כנודע, סובר כנראה שיינו של מחלל שבת נאסר מאותו הדין בו נאסרו יין עכו"ם, שהרי החזו"א (הנ"ל) נותר בשאלה מדוע אסרו יין מחלל שבת, והרי לא שייך בו גזירת בנותיהן וספק ניסוך לע"ז, וע"כ הביא מרן שליט"א את ד' הירושלמי, העוסקים ביי"נ דגוי, ודימה אותם לדין יי"נ דמחלל שבת, כפתור ופרח. אמנם לפי המקובל בזה, כדברי החת"ס, שאסרו יי"נ דמחלל שבת מפני קנס, וטעם איסורו שונה לחלוטין מטעמי איסור יי"נ דגוי שאסרוהו מחשש שמא ינסך, א"כ אינו ענין להלכות נאמנות, ולכאו' לענ"ד אין ראיה לנדו"ד מדברי הירושלמי.

ו] והנה יש לדון בזה בהיתר אחר, דהנה אם טעם האיסור בנגיעת יין מחלל שבת הוא משום קנס, שקנסוהו להיותו מורחק כגוי, א"כ לכאו' לא שייך לקנוס את האדם להתרחק מעצמו, ולא יהיה שייך לאסור על עצמו לשתות מיין שנגע בו הוא בעצמו. והגר"ש קלופט שליט"א, מרבני חיפה יצ"ו, אמר לי שנחלק בזה עם אביו הגאון רבי יואל זצ"ל, שאביו טען דלא פלוג בזה ועשאוהו כנכרי גם כלפי עצמו (ואולי קנסוהו בכדי שיחוש עי"כ את גודל עוונו-שב"ג) ואילו לדעתו כנ"ל, לא אסרו מגעו לגבי שתיית עצמו.

והלום הראוני שהגר"נ קרליץ שליט"א (בס' חוט שני סי' תקי"ב א') כתב דמותר למחלל שבת לקדש ולשתות מיין עצמו, כי לא שייך לקנוס את האדם להתרחק ממגעו של עצמו. (ולפי"ז אין לאשתו וב"ב לשתות מיינו, וע"כ יכולים לבשל היין, באופן שמשתנה טעמו ועניינו, שאז אינו אסור).

וכעת חיה הראני ידי"נ הרה"ג רבי ישי שנדרופי שליט"א מציאה כשרה, שבס' מועדים וזמנים (ח"ח, הערות על ח"א סי' מ"ו) הביא הגר"מ שטרנבוך שליט"א מסכת מכתבים שהתכתב עם מרן בעל קהילות יעקב זצ"ל, וחלקם עסקו בשאלה האם להמחלל שבת והמומר עצמו מותר לשתות יין ממגע עצמו, והביא שם בתוך הדברים שבנו, ה"ה הגר"ח קניבסקי שליט"א, הביא ראיה דשרי מחולין פ"ז, שם נאמר שרבי נתן לצדוקי כוס יין, וצדוקי הרי כופר הוא בדברי חז"ל ואוסר היין במגעו, כמש"כ הרשב"א שהו"ד בב"י סי' קי"ט, וא"כ חזינן דשרי למומר לשתות יין עצמו. ובהמשך ההתכתבות שבין הגרי"י קניבסקי ולהבחל"ח הגר"מ שטרנבוך דנו רבות בראיה זו, האם הצדוקי דשם עשה תשובה והאם דינו כמומר לגבי שתיית יין, והאם הצדוקים דימיהם היו כופרים במזיד וכו'. ובמכתב האחרון דשם כתב הסטייפלר זצ"ל דנראה דגם לדברי הרשב"א אין ראיה, לפי מה שהביא החזו"א (יו"ד סי' ב' י"ט) דהרשב"א איירי רק במי שפורק מעצמו הוראות חז"ל בכל סדרי חייו, אך לא במי שאינו כך, ובתוכה"ד שם דנים הני תרי גאונים גם בשאלה האם חילונים בימינו נחשבים לתינוקות שנשבו, יעוי"ש ורוו נחת.