פרשת ויקרא, זכור, פורים תשפ"ד

חיב איניש לבסומי

כתוב במגלה: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" (אסתר ט/כב), פסוק אחר אומר: "ויין ישמח לבב אנוש" (תהילים קד/טו). שילוב של שני פסוקים אלה מביא את מה שאומרים חז"ל, בגלל שנצטוינו במצות 'שמחה', לכן חייב אדם 'לבסומי' - להתבסם, כלומר: לרוות בפורים, כי זה האמצעי להביא שמחה ולהרבות בה. רש"י כותב 'ביין', בספרי ההלכה דנים, האם רש"י דיבר בהווה, כי היין היה מצוי וזול בזמנם, אבל למעשה כל משקה כהיל יכול להיות טוב עבור מצוה זו, או שזה דין מיוחד דווקא ביין (שד"צ), שהרי נסי הפורים באו דרך משתאות היין (אבודרהם).

מי שנמצא במקום בודד, ויש איתו בקבוק יין אחד, אם ישתה אותו בפורים, לא יהיה לו יין לארבע כוסות בפסח, האם יקיים: "אין מעבירין על המצוות" (פסחים סד/ב), ו"מצוה הבאה לידך, אל תחמיצה" (מכילתא שמות יב/יז, וברש"י שם), או שישאיר את היין לפסח, שהרי החיוב לארבע כוסות הוא עיקר הדין, ומי שאין לו כסף לקנות יין, שימכור את מלבושו כדי לקנות יין (ביה"ל תרצ"ה 'חייב'). יש צדדים לכאן ולכאן, וכנראה שהשתיה בפסח חשובה יותר מהשתיה בפורים (חשוקי חמד מגילה ו/ב). חז"ל תיקנו להרבות בפורים בשתיית היין, אך עקב החששות לתקלות העלולות לנבוע משתיה מופרזת, הובאו בפוסקים הסתייגויות בשיעור השתיה. אם יש חשש שעקב שתיה יתרה, עלול השותה לבטל תפילה, או ברכת הסעודה ונטילת ידים וכדומה, או אם יש חשש שבעקבות שתיה מופרזת תהיה קלות ראש ח"ו, או שהשיכור יעולל נזקים וכדומה, מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים (ביה"ל תרצ"ה).

עד דלא ידע

כמה להשתכר? עד כדי כך שלא ידע להבחין בין 'ברוך מרדכי', לבין 'ארור המן'. לכאורה יש כאן הגדרה פשוטה, שהשיכור אינו יודע בין טוב לרע, או בלשון חז"ל: 'שיכור כלוט' (ערובין סה/א). אבל קשה להסביר את זה כפשוטו, כי דבר כל-כך ברור ופשוט, אמור גם השכור לדעת, אלא אם הוא כבר במצב של נפילה ושינה עמוקה. במפרשים רבו ההסברים לשיעור זה, ונציג תשעה-עשר מהם:

א _ "יין ישמח לבב אנוש" (תהילים קד/טו). בפורים צריך להרבות בשמחה, ואפילו להפריז בה יותר מידי, והשיכרות היא תוצאה בלתי נמנעת, אפילו אם מגיעים עד כדי עירפול חושים, ולא יודעים מאומה.

ב _ לשכב לישון ולהירדם, מתוך כך לא יודע כלל מעניינו של היום, שהוא 'ארור המן' ו'ברוך מרדכי' (רמב"ם).

ג _ לא לשמוח משום הצלתנו מגזרת המן, וגם לא שהשמחה תהיה בגלל ההצלה בזכות מרדכי, אלא השמחה צריכה להיות, אך ורק בגלל הדבקות בה' וקבלת התורה שזכינו לה בפורים, בלי שום חשבון אחר (יערות דבש ב/ב).

ד _ לא להיות ממוצע ופושר בין 'ארור' ל'ברוך', אלא שהשמחה תהיה קיצונית לגמרי (כת"ס).

ה _ תפקידה של האנושות הוא להרבות כבוד שמים, כפי שאומרים חז"ל: כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא אלא לכבודו, שנאמר: "כל הנקרא בשמי, ולכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו" (ישעיהו מג/ז. אבות ו/יא). ישנם שני אופנים בסיסיים לעשות כן, ומהם מתפצלות דרכים רבות ומגוונות. האופן האחד: "צדיק וטוב לו", והאופן השני הוא "רשע ורע לו", התוצאה זהה בשתי הדרכים.

כשפרעה שעט עם חילו אל תוך ים-סוף, אמר ה' למשה: "ואכבדה בפרעה ובכל חילו" (שמות יד/ד), זה לא פחות קידוש השם, מאשר לראות את שכר הצדיקים. אחת התחנות המרתקות בזמן הגאולה, תהיה היכן שמענישים את הרשעים המופלגים של ההיסטוריה, אנשים יעלו ירושלימה במיוחד עבור כך. בדור הקודם היו הרבה ניצולי שואה, שחלק מהתפילה לגאולה, היה כדי לזכות לראות את המחזה שהנביא ישעיהו מתאר בפרקו האחרון: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות, ואישם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר" (ישעיהו סו/כד).

דוגמא נוספת לקידוש השם, שדווקא המן היה אחראי לו, היא מה שאומרים חז"ל: הטבעת - חותמת האשורים שהעניק אחשוורוש להמן, החזירה בתשובה, יותר מהתוכחה של ארבעים ושמונה הנביאים" (מגילה יד/א). הנה שתי דוגמאות שמעשיהם של הרשעים, גם הם מזיזים את ההיסטוריה קדימה בכיוון הרצוי. ממילא אם נשאל את מי שאינו שכור: "היכן יש יותר קידוש השם? בשכר הצדיקים או בעונש הרשעים"? ישנן דרכים ללמוד נושא זה, לברר ולהגיע למסקנה, ששכר הצדיקים יותר נכבד מעונש הרשעים, הקב"ה יותר חפץ בכך ויותר מתכבד בכך, יש פסוקים ויש חשבון (בר"ר ב/ה).

לכל אחד מהצדדים יש הגיון, שאותו השיכור אינו יכול לחשב, והוא לא יודע אם 'ברוך מרדכי', מזיז קדימה יותר מ'ארור המן' (מעין המועדים ימי הפורים). זו שאלה יותר מידי קשה לא רק עבור שיכורים, אלא אפילו עבורנו, אבל אנו לפחות יודעים באיזה צד של המיתרס אנו רוצים להיות, בעוד שהשיכור נשפך באהבת ה' בלי מצרים, והוא לא יאמר מה הוא יותר רוצה, אלא ירצה להיות היכן שיש יותר קידוש השם, וזו שאלה לא קלה.

ו _ גם כאשר תסתלק ממנו הדעת, שידע להבחין מי ארור ומי ברוך, והנאמר: 'עד דלא ידע', כלומר: אפילו מי שאינו יודע כלום, את זה הוא צריך להמשיך לדעת, שהמושכל ראשון שלו יהיה 'ארור המן', ו'ברוך מרדכי' (דעת חכמה ומוסר ג/רנה).

ז _ להרגיש את קירבת ה' באופן כה עליון, עד שיגיע לדרגה שהיא מעל הנהגת שכר ועונש, שם שולטת הנהגת היחוד, שהיא מהלך של "וחנותי את אשר אחון" (שמות לג/יט). שם הכל אחיד, פשוט ואחדותי, ואין שם חלוקי מדרגות של 'ארור' ושל 'ברוך'.

ח _ הכתוב: 'עד' הכוונה ולא עד בכלל, כלומר: שיגיע למצב שיכרות כזה שהוא עדיין יודע להבחין ולהודות על הנס (יד אפרים, בהגהות לשו"ע שם, דבר זה נגלה לו בחזיון לילה).

ט _ הדוגמא: 'ארור המן' ו'ברוך מרדכי' נבחרו בגלל שהגימטרייה של שניהם שווה; "חמש מאות ושתים". מי שהגיע למצב של רוויה זה, שאינו יכול לחשב את ערך המספרים של האותיות הללו, פטור מלשתות עוד (מגן אברהם). זו גם הגימטרייה של 'שבר', כי מי שאינו יודע לחשב זאת, נחשב כבר כ'שבור' דיו.

י _ ישנה רשימה ארוכה של ניסים שנעשו לעם-ישראל בפורים, חלקם היו עקרוניים בתהליך ההצלה, חלקם הוסיפו רק רווחה ושמחה. מי שירצה לערוך חשבון מדויק על כל נס ונס, לשלב אותו בתהליך ולהחליט אם הוא טבעת עקרונית בשרשרת או לא, אם כבר שתה שתים שלוש כוסות יין, יהיה לו קשה לערוך את החישובים בלי טעות (מש"ב רצה/ד).

יא _ בזמן הקדמונים היה פיוט ארוך המסתים בחרוזים, שפעם ענו השומעים: 'ברוך מרדכי' ופעם: 'ארור המן', בהתאם לחרוז של הקטע האחרון, מי שאינו עירני, עלול להתבלבל בקלות בין שניהם (אשכול).

יב _ נס חג הפורים היה על הצלת הגוף, לכן נצטווינו לשמח ביותר את הגוף בשתיית יין, כי השרוי במצב של אי-ידיעה ואי-הבחנה, דווקא אז, בזכות קדושת הפורים, יזכה לחוש את עומקה של האמונה הפשוטה ביחוד ה' ובהשגחתו, שאת כל פרטיהם אי-אפשר להבין בשכל, אבל כח תחושת האמונה, הרי נובע מהנשמה, שהיא מעל השכל. הסגולה להתעלות ולחוש את עומק האמונה, היא דווקא בימי הפורים, שבהם התגלתה ההשגחה, ואז ראו כולם שהצלתם באה באופן בלתי הגיוני, ודוקא בזכות צייותם למרדכי הצדיק, שמעשיו לא תאמו את כללי ההגיון הטבעי, הם אלה שהובילו לנצחון המופלא של נס פורים (מהר"ל דף מ"ט, ראה ליקומ"א ד-ה). בכך בא לידי ביטוי הכלל: "תכלית הידיעה היא שנדע שלא נדע" (בחינת עולם י"ג מ"ה). בדברים מסוג זה, שאין בהם את חוקי ההיגיון החומרי, גדול כוחו של השיכור משל הפיקח.

יג _ המן ביקש להרוג אותנו, ורצה לראותנו מושכבים ארצה פגרים מתים, לכן 'ונהפוך הוא'! אנו מושכבים ארצה מרוב שמחה ושתיה מוגזמת.

יד _ שכרותו של אחשוורוש הביאה את הנס, ואנו מראים בכך שאפילו בשכרותנו, הקב"ה מוביל את כל התכניות באופן הנכון, ואין אנו צריכים 'לעזור' מאומה.

טו _ בסעודת אחשוורוש נטלו היהודים חלק, וזה לא נכון היה לעשות, ואפילו השתכרו, על-כן משתכרים אנו כיום באופן כן נכון, כדי לתקן את העיוות ההוא.

טז _ את צמד המלים: 'ברוך מרדכי' יודע גם השכור לומר. אבל המבחן הוא לומר את כל המשפט: "ברוך מרדכי היהודי. ארורה זרש אשת מפחידי. ברוכה אסתר בעדי. ארורים כל הרשעים. ברוכים כל הצדיקים. וגם חרבונה זכור לטוב". זהו המבחן לשיכרות.

יז _ יש צדיק גמור, ויש צדיק בן צדיק, ובזה תלויים הכללים של "צדיק וטוב לו", השיכור שאינו יודע לחשב את זה, נחשב כשתוי די צרכו.

יח _ בלב של עובד ה' צריכה לבעור אש קודש, את האש הזו צריך להפעיל גם כדי לאהוב את הצדיקים, וגם כדי לשנוא את הרשעים. מי שמפריז לאחד הצדדים, או שהוא יותר אוהב את הצדיקים, או שהוא יותר שונא את הרשעים, באחד משני הצדדים, לא פועלת אצלו 'אש קודש', וכל-שכן אם הוא כלל אינו אוהב מישהו, או ששונא את הצדיקים ואוהב את הרשעים, בכל אחת מהדוגמאות החריגות הללו, לא 'אש קודש' בוערת בלבו. מי שיפריז בשתיית יין, לא יצליח לאמוד את מדת האהבה והשנאה שהוא צריך להביע, כלפי שני הקצוות המנוגדים הללו (עבודת לבב).

יט _ פורים נמצא בסימן של 'ונהפך הוא' (אסתר ט/א). המן היה בשיא הפאר, עם טבעת המלך בידיו, ומרדכי היה בשיא השפל, היה עליו גזר דין מוות בתלייה, והרג וביזה לכל עמו. המן הנכבד הכין בעצמו עץ גבוה לתלות עליו את מרדכי, לבסוף הוא נתלה בעצמו, טבעת המלך הועברה למרדכי, ואחוזת הארמון המפוארת של כל בני משפחת המן העניפה, עברה לרשות מרדכי (אסתר ח/א). זאת אומרת שהמן ומרדכי היו קשורים לגלגל ענק, עם זרוע ארוכה, המן בצד אחד למעלה למעלה, ומרדכי בצד השני למטה למטה. חצי סבוב בגלגל הפך את התמונה מקצה לקצה.

ככל שנצליח לרומם את המן יותר, בכך גם נשפיל יותר את מרדכי, ואחר כך המהפך יהיה משמעותי יותר, אבל הדמיון שלנו מצומצם, אם ננסה לרומם עוד ועוד, עוד ועוד, לא נצליח לחשב מעבר למסגרת הדמיון שלנו, במקום זה הבה נשתה חצי בקבוק יין, וכשנהיה באפיסת דמיון, ימתח הקב"ה את שני הקצוות עוד ועוד, עוד ועוד, הרבה יותר ממה שאנו מסוגלים, ואז כאשר יתחולל המהפך, הוא יהיה פי אלף יותר גדול ומשמעותי, ממה שהדמיון שלנו הצליח לחשב. כאשר תלמיד חכם אחד שמע את ההגדרה הזו ב'עד דלא ידע', הוא אמר: מרדכי והמן קשורים לשני קצותיה של זרוע ענקית, באמצע יש ציר, כדי שהזרוע תסתובב בקלות ובנחת, צריך לסוך את הציר בשמן, היין שלנו הוא ה'סיכה' שמעבירה בקלות את שני קצוות הזרוע, ואילו המחשבות שלנו גורמות לחריקה וקשיים בסבוב זרוע הענק הזו.

כרגיל אני מציע מה לשתות, היום ברשתכם גם אני אעשה 'נהפוך הוא', ואציע מה לא לשתות.

יין מתוק הוא נהדר, אבל לא בשביל לשתות ממנו הרבה, לכן עדיף יין יבש, כוס או שנים זה לא נורא, אך שתיה יותר מרובה, תהיה מלווה בכאבי ראש ולכן כדאי על כל כוס יין להוסיף לפחות כוס מים.

ממשקאות כהילים חריפים, של סביבות ארבעים אחוז ומעלה, נא לא לקחת יותר מכוסית אחת, בערך רבע כוס חד פעמית פשוטה. סיבובי הראש אינם שווים את הנזק. בקיצור, יין טוב, במידה וביקורת.

לחיים פורים שמח

שרגא – אתר היין הכשר