פרשת תולדות תשפ"ג, מרלו רזיאל, יקב מצודה
בפרשת נח הבאנו דוגמא, מה הפירוש "מתפתה ביינו, יש בו דעת קונו" (ערובין סה/א). בפרשת השבוע יש עוד שתי דוגמאות, על הראשונה רק אצביע, ובשניה ארחיב מעט.
דוגמא א': אבימלך מלך פלישתים רצה להתחנף אל יצחק, והגיע אליו עם משלחת נכבדים, כדי לכרות ברית. יצחק קיבל אותם בסבר פנים יפות, עשה להם משתה, ואחר כך מילא את הבקשות שלהם (בראשית כו/ל). עד כה ידענו שהמבקש ממישהו דבר מה, הוא זה שיעשה לכבודו משתה, ובכך יטה את דעתו, והנה כאן המארח עשה משתה, כדי להטות לעצמו את הדעת לטובת האורח המבקש.
דוגמא ב': יצחק ביקש מעשיו 'מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי' (בראשית כז/ד). עשיו עשה מה שעשה, חז"ל מספרים שאחר רדיפה מייגעת וחסרת תוצאות, הוא נאלץ לערוף את ראשו של כלב הציד האישי שלו, וממנו עשה את המטעמים, שכידוע יצחק לא אכל.
רבקה הכינה ליצחק 'מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב' (בראשית כז/יד), ויעקב עוד הוסיף גם יין, שמראש לא היה בתפריט. חז"ל מספרים שזה היה יין מגן עדן. אנו נתמקד רק על ה'מטעמים'.
יצחק 'עולה תמימה', ה' אמר לו לא לעזוב את ארץ הקודש בתקופת הרעב, מספיק לו לחם צר ומים לחץ, פת במלח ומים במשורה, קב חרובים מערב שבת לערב שבת. מה זה שלפתע הוא מבקש 'מטעמים', ואוהב 'מטעמים'? את התשובה עונה יצחק בעצמו: "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (בראשית כז/ד). כלומר: יצחק לא רצה למלמל ברכה מתוך נוסח כתוב, אלא רצה שהברכה תפרוץ מעומק ליבו. כל אבא מברך את ילדיו כל יום, בליל שבת זה כבר טכס, אבל הברכה 'ויתן לך' שיצחק תכנן להעניק לפני מותו, זה משהו אחר, זה נכס לא של מאה מיליארד דולר, אלא של חיי האומה בכללותה. את הנוסח הזה קיבל אדם הראשון מהקב"ה, והעביר ברכה זו מילה במילה, דור אחר דור עד אברהם אבינו, אברהם נתנה ליצחק, ועכשיו היא אמורה לעבור אל מי שההיסטוריה תהיה שלו, ומשם תתפזר לסידורים של כל בני אותה אומה. כזו ברכה עוצמתית לא ממלמלים מתחת השפם. זה משהו שצריך לצאת מנקודות עמוקות בלב ובנפש. את זה אפשר לעשות רק למי שמעניק סעודה טעימה ודשנה.
הבה ניקח מכאן אקטואליה. זה לא רק כשמבקשים להעניק את הגדולה שבברכות תבל, אלא בכל הזדמנות של סעודה טובה, יש קירוב לבבות, כפי שאומרים חז"ל: "גדולה לגימה שמקרבת" (סנהדרין קג/ב), כשרוצים לשכנע מישהו לעשות דבר שקשה לו, הדרך היא לעשות זאת על ידי סעודה (חולין ד/ב). יהושפט מלך יהודה הסכים לתרום דיביזיה צבאית לאחאב מלך ישראל, כי אחאב כיבוד אותו בסעודה דשנה. הרי שגם אנו יכולים לעשות אותו דבר לעצמינו! כתוב בתורה "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ו/ה). אלה מילים שאנו אומרים שלוש וארבע פעמים בכל יום [בקרבנות שלפני פסוקי דזימרה יש את פרשת קריאת שמע]. יש לנו אפשרות לעשות שזה לא יהיה רק מילים, אלא נצליח באמת להזיז אל הלב קדימה, כיצד? על ידי כוס יין שגורר אחריו 'ברכה אחרונה'. שלא נחשוב שבברכה זו אנו משלמים לקב"ה על כוס היין המשובח, אלא אנו מוקירים טובה ואסירי תודה.
הנה מה שעלינו לחשוב: ארבע שנים טיפל הכורם בגפנים, גזם, זיבל, עדר וניכש. לאחר מכן, עבדו בוצרים לילה שלם, להביא ענבים רעננים ליקב, מאז עברו על היין הרבה הרפתקאות, והושקע בו עבודה וממון, ועכשיו התוצרת כאן בכוס על השלחן. הרמב"ם כותב שהאוכל את שהחיך מתאווה, הרי שאכילתו היא כמו כלב וחמור (דעות ג/ב). ברכה אחרונה איכותית תוציא אותנו מהמלונה והאורווה, ותוביל אותנו לאהוב את ה', שברא עולם כה מופלא.
על איזה יין אני ממליץ? לאור האמור כאן עלי להמליץ על משהו משובח, כדי שברכת ה'תודה' לא תהיה מאולצת, אלא ספונטנית, והנה ההצעה:
'יקב מצודה' עלה בלהבות בקיץ לפני כשנה וחצי בשריפות הגדולות שהיו בהרי ירושלים. מי שהצליח לשמור מעט יין מהתוצרת של היקב הרוויח.
הסדרה הגבוהה נקראת 'רזיאל' ושבוע שעבר לכבוד שבת מברכין חודש כסלו פתחתי 'רזיאל מרלו' מבציר 2012 אוד מוצל מאש...
הענבים האיכותיים הגיעו מכרם הר ברכה שנמצא בגובה של 840 מטר, אחרי התבגרות של כ18 חודשים בחביות עץ אלון ועוד כתשע שנים בבקבוק, התוצאה כדלהלן: ליין צבע אדום כהה ובוגר, ריחות של פירות בשלים אדומים ושחורים, ריכוז טעמים פירותיים, גוף מלא עם נוכחות ועם זאת יין עדין ואלגנטי ובסופו של דבר יש סיומת ארוכה ונעימה.
בסוף הבקבוק מתגלים גם מעט משקעים אבל זה טבעי ותקין לחלוטין.
למעשה, מי שיצליח לשים יד על יינות מסדרת רזיאל ירוויח יין איכותי וטוב.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
