פרשת מקץ תשפ"ו, יצחק רם, יקב רמת חברון

כתוב בשולחן ערוך: יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב (רמ"א תרע ב). המעשה מופיע בווריאציות שונות במקצת, בכמה מספרי התקופה ההיא. כנראה שהרומאים סיפרו אותו אחרת ממה שהיהודים ידעו. על כל פנים הבסיס הוא אחד. יהודית השקתה בחלב את המפקד אליפורני (אליפורנוס), זה הרדים אותו, היא כרתה את ראשו וחזרה איתו אל מחנה ישראל. ישנו אפילו ספר נפרד בשם יהודית שגם בו יש כמה גרסאות, והוא אינו מוסמך, נמצא ברשימת כתבים חיצוניים.

איני מבקש לגעת בפרטים ההיסטוריים, אלא בעובדה שהיא בחרה דווקא בחלב, למרות שהכול יודעים שיין מרדים יותר מחלב. מדוע שלא תיתן יין? את השאלה הזו אפשר להזיז עוד חמש מאות שנים מוקדם יותר. גם יעל אשת חבר הקיני שביקשה להרוג את סיסרא שר צבא יבין מלך כנען, השקתה אותו בחלב, וכשהוא נרדם, היא תקעה יתד אהלים בתוך הרקה שלו, נעצה חזק, זה עבר את הרקה ממול, ונתקע בקרקע האוהל. כך שאם הוא התעורר ויבקש לקחת נקמה בטרם ימות, כמו שסינואר ימ"ש ניסה לעשות, הוא מקורקע לרצפה ואינו יכול לזוז. גם עליה יש אותה שאלה, למה חלב ולא יין?

לא מצאתי במפרשים מישהו שמציג כזו שאלה, אבל ייתכן שהיין, לפני שהוא מרדים, הוא קצת מעורר, תלוי בכמות. והיא נתנה ספל אבירים, אולי זה ליטר? והחצי שעה עד שהיין יפיל אותו, יכול השיכור המסוכן להפיל הרבה אנשים ולחולל הרבה נזקים. לכן כשצריך לטפל במישהו עם כפפות של משי, דווקא החלב מומלץ, כי היין יכול לעשות שיבושים באמצע.

על כל פנים לנו יש שני חגים שיש להם משקל זהה, חנוכה ופורים. בשני חגים אלה אומרים על הניסים. באחד שותים חלב ובשני יין. שני הדברים הללו הם בגלל שאירע לנו נס. אם היינו יודעים את התאריך שבו קירקעה יעל את סיסרא, אולי גם ביום ההוא היה עניין לאכול עוגת גבינה או משהו משודרג יותר. אני מציין זאת כאן מפני שגבינה הולכת נהדר עם יין. ככל שמדובר בגבינה קשה יותר, מתאים לה יין יותר אדום וכבד.

אחרי שדיברנו במאמר על חלב, גבינה, ועל נשים גדולות שהצילו את ישראל דווקא באמצעות כוס חלב — הגיע הזמן לעבור אל בן־הלוויה הטבעי של הגבינה: היין. ואם כבר יין, אז כזה שמחזיק נוכחות, עומק, ואופי, בדיוק כמו הדמויות שעליהן דיברנו.

הפעם אני רוצה להאיר זרקור על יין מרשים במיוחד:  "יצחק רם" קברנה סוביניון 2023 – יקב רמת חברון.

זהו יין שמצליח לשלב עוצמה עם אלגנטיות, בדיוק כמו הסיפור של חנוכה: גבורה עדינה, אור קטן שמאיר רחוק.

הענבים גדלים בהרי ירושלים, אזור שמעניק לקברנה אופי ייחודי: לילות קרים, ימים בהירים, ואדמה שמדברת יין. היין התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, חלקן חדשות, חלקן ותיקות, מה שמעניק לו עומק, רכות, ושכבות של טעם.

צבע אדום כהה ומבריק, ארומות של פירות אדומים, נגיעות של פלפל ירוק, שוקולד עדין, וחמיצות מאוזנת. סיומת חלקה, ארוכה ונעימה, כזו שמבקשת עוד לגימה.

זהו קברנה שמכבד את הזן, אבל לא מכביד. יין חורפי, אבל לא "סיביר". בדיוק כמו שאמרנו במאמר: יש זמנים ליין כבד, ויש זמנים ליין מאוזן. זה היין של האמצע הנכון.

מומלץ לפתוח את הבקבוק כמה שעות לפני השתייה. היין נפתח, נושם, ומראה את כל היופי שבו.

אלכוהול: 14.5%. כשרות: רבנות מקומית, הרב ווסטהיים, הרב מחפוד, הרב גרובער מאנסי, O.U.

לחיים, שבת שלום וחנוכה שמח

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב