פרשת נצבים תשפ"ה, בוטריטיס, שאטו דאופין רונדילון – לופיאק

הפרשה שלנו פותחת במילים אלה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם, וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כט/י).

משה רבנו מציין שכולנו נצבים לעבור בברית. לכאורה, הוא ציין רק מגזר אחד: "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". יותר מתאים לציין שני קצוות, כגון: "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ וְשֹׁאֵב מֵימֶיךָ, עד הנשיא", או "עד ראש בית הדין". אלה הם שני הקצוות. דוגמה: בתוכחה של שבוע שעבר נאמר: "יַכְּכָה ה' בִּשְׁחִין... מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ" (דברים כח/לה). אלה הם שני הקצוות של הגוף.

אמנם את השאלה של שואב המים וחוטב העצים אפשר לשאול גם על אברהם אבינו. הוא נשבע שלא ייקח מהשלל של סדום שום דבר, ואמר: "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ" (בראשית יד/כג). הרי "חוט ושרוך נעל" מייצגים צד אחד של השלל, ובמקום זה נכון לכאורה לומר: "מחוט ושרוך נעל ועד תכשיטי זהב ושכיות חמדה"! התשובה היא ש"חוט" הוא חוטי כסף זוהרים שהבנות שילבו בתוך שערות הראש שלהן. ממילא, אברהם מדבר על כל צורת האדם, מהשרוך בתחתית הרגל ועד החוט שמעל הראש.

עוד נותר לנו לברר מה זה: "חֹטֵב עֵצֶיךָ וְשֹׁאֵב מֵימֶיךָ". ההסבר הוא שבני ישראל התפזרו בארצם מצפון הגליל עד מרכז הנגב ומדבר יהודה הענק. הצפון בזמנם שפע נחלים ומעיינות (מקורות מעמידים בהם כיום משאבות). שם אין צורך בשואבי מים, בכל לפנות ערב יוצאת צעדת בנות בית יעקב, כל נערה וכדה על שכמה, להביא מים מהמעיין או הנחל שלמרגלות ההר. מאידך, הצפון מיוער, והתפרנסו שם מחטיבת עצים. הדרום הוא בדיוק להיפך, אין שם עצים ואין שם מים. רבים מצאו פרנסה בהובלת שיירת חמורים או גמלים טעונים נאדות מים מהנחל הרחוק. ממילא, משה רבנו כורת את הברית עם כל אזרחי הארץ, הצפוניים והדרומיים, כפי שהוא בעצמו מדגיש: "כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל".

חשבתי על דוגמה נוספת של סקטור שיש בו שני מקצועות הנראים קרובים, אבל יש ביניהם פער עצום: הכורם והיינן. שניהם מתעסקים באותו נושא, וזה נשמע כמו "חֹטֵב עֵצֶיךָ וְשֹׁאֵב מֵימֶיךָ", אך למעשה הם מייצגים מקצועות שפער גדול ביניהם. הכורם אינו צריך לפגוש את היין ולא את אוהבי היין, הוא צריך לדעת חקלאות, לטפל בכרם, ולדעת מתי האשכולות נמצאים בשיא ההבשלה (בשביל זה צריך גם קצת ידע בכימיה). הוא לובש בגדי עבודה, כובע שמש רחב, נמצא בכרם לעיתים קרובות, והלב שלו נמצא שם כל הזמן.

מאידך, היינן חייב להיות ייצוגי, לפגוש כל הזמן אוהבי יין, להיות עם יד על הדופק, לגלות ללא הרף זנים חדשים, ולחשוב כיצד משלבים אותם בתוצרת המוגמרת. תמיד נוספים "שחקנים חדשים" זני ענבים שונים. חלקם מאוד מתוק, חלקם מאוד כהה, חלקם כבד ואפילו סמיך וכדומה. היינן "שובר את הראש", כמה אחוזים לקחת מכל אחד כדי להביא לאיזון מוצלח. בשביל זה צריך לפגוש עוד ועוד אנשי מקצוע ואוהבי יין, לשמוע חוות דעת, שהרי היקב אינו רוצה לכפות את טעמו של היינן הראשי על ציבור הקונים. על כן, חייבים להגיע לממוצע שיהיה מקובל על ציבור הלקוחות.

כיוון שמאמר זה הוא המסכם של שנת תשפ"ה, עלינו לזכור שיש צפוניים (חוטבי עצים), ויש דרומיים (שואבי מים), יש כורמים (אנשי חקלאות), וייננים (אנשי עסקים), ושאר מגזרים לרוב, כולנו נעבור בברית ה', נכתב ונחתם לשנה טובה ומבורכת.

לקראת ראש השנה, זה הזמן לחרוג מהשגרה ולהרים כוס יין מתוק, כי כמו התפוח בדבש, גם היין יכול להיות סמל לשנה מתוקה וטובה.

מבין שלל היינות המשובחים, המתוקים תופסים מקום מיוחד, לא רק בגלל הטעם, אלא בזכות המסורת והאווירה שהם יוצרים סביב שולחן החג.

השבוע קיבלתי יין חדש מצרפת, מאזור לופיאק, חבל ארץ סמוך לסוטרן המפורסמת, הידוע בייצור יינות קינוח כבר מהמאה ה־13. האקלים שם ייחודי: שמש ים־תיכונית ביום, קור לילי וערפל נמוך, שילוב שמאפשר את התפתחות הבוטריטיס (הריקבון האציל), אותו תהליך טבעי שמעניק ליין את עומק הטעמים והארומות המיוחדות.

שאטו דאופין רונדילון – לופיאק יין עשיר בטעמי פרי בשל, משמש ואפרסק, עם נגיעות דבש, תבלינים ופרחים. חמיצות טובה מאזנת את המתיקות, ויוצרת חוויית שתייה אלגנטית ומרשימה. מומלץ לקרר מעט לפני ההגשה.

אלכוהול: 13.5% כשרות: בד"צ העדה החרדית וכדתיא. המחיר: 130 ₪ גודל הבקבוק: 375 מ"ל

לחיים, שבת שלום

שנה טובה

שרגא – אתר היין הכשר