פרשת תזריע מצורע תשפ"ה, מאסו אנטיקו לה אנפור, פרימטיבו

מצאתי בפרשת השבוע תגלית חשובה: "קמצנות מביאה נגעים"! אמנם זה כתוב במפורש בגמרא: שצרעת היא בגלל צָרוּת עין (ערכין טז/א). הפשטן יאמר שהוא התקמץ לקנות סבון, התקמץ לחמם את מי המקלחת, התקמץ להשתמש בקרם ארומטי וכדומה. אי אפשר לומר שזה לא נכון, אבל זה יותר מדי פשטני, זה כמו שסכין על האצבע גורם לפצע, ואין טעם שכזה דבר יזכה לאזכור בתורה.

אבל במדרש על הפרשה מוזכר פרט חשוב: צפור דרור שותפה בטהרת המצורע, כהכרת הטוב על שאוכלת מפתו ושותה את מימיו (ויקר"ר טז/ז). לכך צריך להוסיף, שציפורים אינן פוקדות את ביתו של צר עין (סוטה לח/ב), אינן אוכלות את שיירי לחמו, ולא נכנסות לרשת שהוא פורס להן. בכך הן אומרות לו: "לא קיבלנו ממך אוכל, קשה יהיה לך לתפוס אחת מאיתנו". אבל למעשה לא זמן ארוך הן מפסידות, מפני שבנגעי בתים, צריך לְפַנּוֹת את כל הבית, ולהוציא הכל החוצה.

בעונת הקציר, המסיק, הקטיף והבציר, אצרו הכל במחסן בתוך הבית. כשהבית מנוגע, הכל במגרש הריק שבקצה הרחוב. בזמנם לא היו 'מחסני ערובה' (בונדד), את הכל נאלצו להשאיר פתוח וחשוף לעוברים ושבים, שיראו מה היה לקמצן, אשר סיפר שאין לו כלום (יומא יא/ב). כיום, שדיני נגעים אינם נוהגים, יש להשגחה העליונה דרכים רבות ומגוונות, כיצד לחשוף את מה שהקמצן אוגר בביתו, כגון: קריסת-תיקרה, פיגוע, מפולת, שריפה, הוצאה לפועל, או כל דוגמא אחרת, שנכנסים לביתו נגד רצונו (הרמ"ג). גם צלמים מלווים כזה אירוע, ומנציחים את מה שצר-העין מאד ביקש להסתיר, ואת מה שבעבר ראו השכנים רק שבוע או שבועיים, מונצח כיום לאורך ימים. את מה שהעוברים ושבים רואים קצת, רואה השמש לגמרי, וכך זה אמור להשאר שלושה שבועות ויותר. תבואה וקטניות לא יתקלקלו תוך כזה זמן קצר, אבל העכברים יחגגו מלמטה והציפורים מלמעלה. הן לוקחות עכשיו את המגיע להן בתוספת ריבית הגונה.

תמונה ברורה זו של 'מידה כנגד מידה' אינה קשורה למדור הקבוע שלנו, אבל... גם יין יש במחסן!

את היין שומרים בקומת המרתף הקרירה, היין היה מאוכסן בזמנם בכדי חרס שהם נושמים, מפרישים לחות, וממילא שומרים על צינה. ביום שישי מוציאים קנקן, כדי לשתותו בשבת.

כשהבית מצורע, צריך להעביר את כל מחסן היין לרחבה שמול הבית, ואחר שלושה שבועות לשפוך הכל בשדה, עדיף לו להציע לכל השכנים לקנות את היין בחצי מחיר, ואם הם יעשו קרטל, הם יאלצו אותו להוזיל את היין ב-90%, ולא תהיה לו לברירה אלא להיכנע. אם שכחנו לרגע שמדובר בקמצן כרוני, הרי שהספקנו כבר לרחם עליו.

אנחנו כבר אחר פסח, מתחילים להרגיש את הקיץ, הרבה דברים מרעננים מציעים מדפי הסופרמרקט, גם בשטח האלכוהול ישנן הצעות מגוונות. הכי פשוט זה יין לבן או רוזה קל, קריר ומבעבע, אלה בעלי אחוז האלכוהול הנמוך, הם כדי להוציא מהמקרר ולשתות, אפשר בין המנות, ואפשר גם בסוף הסעודה. יש גם יינות לבנים עם אחוזי כוהל רגילים, קלילים ונעימים לשתיה. בהם אני מציין שצריך זהירות כפולה, כי במשובחים שבהם, לא מרגישים את הכוהל כלל וכלל, זה ממש כמו לשתות מים טעימים, אבל את הגוף אי אפשר לְשַׁקֵּר, אלא לְשַׁכֵּר, על כן 'הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ' (קהלת ב/יד). "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד לב/א). כמובן שלא צריך לוותר על היינות האדומים והכבדים, גם לא בימים חמים, יחד עם מנה כבדה של חמין עם בשר ושומן, או כל אוכל דומה, שום דבר לא יכול להשתוות לכוס יין אדום שמציג נוכחות כבדה. יש לי ברוך ה' מבחר הצעות רחב.

והשבוע אמליץ על יין אדום שהוא מצד אחד הוא מרגיש קליל, אבל יחד עם זאת הוא יין מורכב, משובח וטוב.

ליין קוראים "מאסו אנטיקו לה אנפור". זן הענבים הוא פרימיטיבו (יש כאלו שמכירים אותו בשם זינפנדל), היין מגיע מכרם אורגני באיטליה ונבצר בבציר ידני בלבד.

לאחר מכן היין מתבגר שנה באמפורות חרס וחצי שנה בחביות אלון צרפתי.

יין מורכב ועשיר.

כשרות: כדתיא, בד"צ העדה החרדית ו-O.U המחיר: 155₪

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר