פרשת מטות מסעי תשע"ח, ברטנורא מוסקטו נתזים

פרשת השבוע פותחת שאת ראשי המטות צריך ללמד דיני נדרים והתרתם.

מצוות אחרות כגון שבת, ציצית, תפילין, שופר וכדומה, לא מספרים לראשי המטות? אלא לכל העם?

בגלל שנדרים זה משהו רגיש, וההפרה שלהם בעייתית, עד שחז"ל קובעים שהם "פורחים באויר" (חגיגה י/א). במקום אחר נאמר שעדיף לא לנדור, אפילו מאשר לנדור ולשלם. כי עצם הנדר הוא 'במה' (יבמות קט/ב), כלומר: הנודר מתחיל להתעסק בדימוי עצמי מופרז, ועושה מעצמו במה.

מצד שני נדרים הם מאד חשובים; להתחייבות, לדירבון ואילוץ.

לכן עושה הפרשה מהנדר כעין סוד, זה לא משהו עממי ולא המוני. המפתחות שלו נמצאים רק אצל ראשי העם. נדרים מבוקרים נקראים 'נדרי זריזין' והם חיוביים, ואילו סתם נדרים בשעת לחץ, עדיף להזדרז להפר, יותר מאשר להזדרז לקיים, כי הכי נכון היה שלא לנדור כלל (נדרים ט/א). אנו לא באנו כאן ללמוד דיני נדרים והפרתם, אלא רק להצביע עד כמה שנושא זה דומה ליין. גם הוא רגיש מאד, כשהוא בא במידה, בזמן ובמקום הנכון, הוא משובח, מעודד, פותח לבבות, מיישר הדורים, מקרב משפחות. אך כשמפריזים בו, או מסיבים ללגימה במקום, בזמן ובאוירה בלתי מתאימה, נאמר על כך במקרא: "בשיר לא ישתו יין, יימר שכר לשותיו" (ישעיהו כד/ט). ועוד נזקים רבים מבוארים במקרא ובחז"ל. ככל שזה נכון בכל השנה, זה כפליים נכון בשלושת השבועות, ושבעתיים נכון השבוע שאנו כבר נמצאים בחודש אב.

עכשיו לשתות יין בסתם יום של חול, זה קצת נראה כחילול הקודש, הרי המטרה האמיתית של היין היא עבור נסכי המזבח, זה גם אחד הסיבות שאסור לגוי לגעת ביין. אנו מקבלים רק את השיריים. כשאנו אבלים על חרבן בית המקדש, נזכור להניח את היין במקומו הנכבד, ולהמתין ליום שנזכה לנסך אותו על המזבח. במהרה בימינו, אמן.

השבוע לא נוהגים לשתות יין, כי אם בקידוש של שבת. על כן לא כדאי לפתוח כמה בקבוקים, כי אולי לא נצליח לגמור אותם.

אז המומלץ ביותר זה לפתוח את הבקבוק שבודאי לא ישאר ממנו טיפה.

יש יין אחד שללא ספק יגמר וכל בני הבית גם אלו שלא כל כך אוהבים יין ישתו ממנו בשמחה ובתנאי שהוא יהיה קר כהוגן. ה'ברטנורא מוסקטו' המוכר לכולם בבקבוק הכחול, אבל, לכבוד שבת אמליץ על השידרוג שלו שיש בו 7.5% אלכוהול וצורת הבקבוק היא של שמפניה, והוא גם יותר מקציף מאחיו המוכר.

מחירו כ80 ₪

לחיים ושבת שלום
שרגא