פרשת וישלח תשפ"ג, הרי יהודה אדום 2018, יקב צרעה

בפרשת השבוע אנו מוצאים שיעקב תכנן שלושה מהלכים, עבור ה'מלאכים', מה לעשות כשעשיו יפגוש אותם וישאל:

א- לְמִי אַתָּה?

ב- אָנָה תֵלֵךְ?

ג- לְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ?

על שלוש שאלות אלה השיבו כך:

א- לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב.

ב- מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי.

על השאלה השניה: 'אָנָה תֵלֵךְ'? אין תשובה! למה? לא בגלל שהמסלול שונה, אלא בגלל שהמסלול הפוך! הַכַּוֶּנֶת שלי מופנית כלפי מעלה, ושלך כלפי מטה. החזון איש זצ"ל הגדיר זאת: "מה שאצלנו נקרא 'כרת', אצלם זו אהבה". אצלנו אכילת שקצים ורמשים זו כל כך תועבה, עד שחז"ל מתפלאים, לשם מה זה צריך להיות כתוב בתורה, חזיר שוכן בדיר, מובן מדוע צריך לאסור אותו, כי השכל לא היה מחייב זאת (רש"י ויקרא כ/כו). ואילו אצל הגוים נתפסים השקצים ורמשים  כדבר בריא ומחסן (ע"ז לא/ב: 'חביל גופיהו'). ישנן עוד דוגמאות, אבל בפינה שלנו יש להציג את האקטואליה.

לפני כמאה וחמישים שנים, הגיעה עוזרת גויה חדשה לבית המשפחה המורחבת של הרב מבריסק זצ"ל, היא התחילה את עבודתה, לקראת סוף החורף. יומיים לפני פסח היא ביקשה חופשה בת ימים אחדים. לא ברור היה מדוע, אבל אישרו לה. כשהיא חזרה, וראתה שהכל עומד על תילו, אין פצועים, אין נעדרים, היא התפלאה וביארה מדוע היא ביקשה חופש. לקראת החג היא ראתה את כמויות היין שהגיעו הביתה, היא הבינה מה הולך להיות כאן בחג, והחליטה להציל את נפשה, לחזור אחרי החג, ולעזור לשקם את ההריסות. כשהיא חזרה וראתה בית רגוע, היא הצהירה בוודאות גמורה, שאצלם בכפר לא היה יכול להיות כזה נס.

למעשה הדוגמאות הללו לא התחילו באירופה של הדורות האחרונים, כבר בזמן התנ"ך היו כאלה תופעות, כפי שנאמר: "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן" (אסתר א/י). הכל יודעים שמהמשתה הזה הוּבלה המלכה ושתי אל חבל התליה. כך מתארים זאת חז"ל: 'יום השביעי' שבת היה, שישראל אוכלים ושותים,  מתחילים בדברי תורה ובדברי תשבחות. אבל הגויים שאוכלים ושותים אין מתחילים אלא בדברי תיפלות (מגילה יב/ב). איני צריך להסביר מה זה 'דברי תפלות', יהודים שגרים בשכנות עם גויים יכולים בכל יום ראשון בערב להציע עוד דוגמאות ועוד סיפורים, כיצד נראה יום החופש אצל השכנים שלהם.

למסקנה: אני מציע השבוע יין משובח, כדי לומר עליו שירות ותשבחות לה'.

לשבת האחרונה פתחתי בקבוק יין אדום של 'יקב צרעה' 'הרי יהודה' 2018 מהשרידים האחרונים, כיום כבר יש על המדפים בציר 2021.

היין בצבע אדום כהה מאוד, בלנד של ענבי קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו ומרלו שגדלו על טרסות עתיקות באדמה של סלע גיר ובליית סלע עשירה במינרלים, אחרי התבגרות של 12 חודשים בחביות ועוד 3 שנים בבקבוק התוצאה כדלהלן: ריח של יין איכותי, קפה ושוקולד מריר, טעמים עדינים, קצת עץ מעט ציפורן והמון פירות בשלים עטופים בחומצה מאוזנת, מרגיש כמו ממתק לשבת.

לחיים ושבת שלום

שרגא אתר היין הכשר

לעמוד היקב