פרשת ויצא תשפ"ג, טועמיה 2019

לחלק מהצבור יש רתיעה מדקדוק, זה כנראה בגלל המורה בבית הספר העממי, שלא השכיל לעשות מזה משהו מעניין, אינני מתכוון להשלים את מה שהוא החסיר, אלא רק להציע כמה דברים מעניינים, שכמובן יגיעו בסוף של דבר אל היין.

השבוע בתחילת הפרשה מופיעה המילה 'באה' פעמיים, בהבדל של כמה שורות ביניהן, בפעם הראשונה הניגון מודגש בסוף המילה, והיא 'מִלְּרַע', ובפעם השניה הניגון הוא בהתחלתה והיא 'מלעיל'. לפני שנצטט את הרש"י על זה, אציג בפניכם דוגמא יותר בולטת, עד כמה ברור ההבדל בין מלעיל לבין מִלְּרַע. המילה 'רצה', עם שני קמצים, היא תהיה שונה לחלוטין בין מלעיל לבין מִלְּרַע: "הילד רָצָה ללמוד". "הילדה רָצָה ללמוד". הראשון הוא מִלְּרַע ומשמעותו רצון', והשני הוא מלעיל ומשמעותו לרוץ. עכשיו אצטט את דברי רש"י על שתי המילים 'באה': "הטעם באל"ף, ותרגומו 'אתיא'. ורחל 'באה', הטעם למעלה בבי"ת, ותרגומו 'אתת', הראשון לשון עוֹשָׂה והשני לשון עָשְׂתָה". כלומר: בפעם הראשונה כשראו אותה מרחוק, אמרו שהיא 'באה' - מלרע, כלומר מתקרבת, אחר כך כשהיא כבר הגיעה, נאמר 'באה' מלעיל, כלומר: היא כבר כאן.

בגלל שאני יודע שלא שפר מזלו של הדקדוק, ולא כולם אוהבים אותו, ואני פוחד שיברחו לי קוראים, על כן לא אביא עוד דוגמאות, אלא נתקדם למצוא בפרשת השבוע הבדל משמעותי באותה מילה, בגלל ניקוד שונה. בפסוק הראשון כתוב: "וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן" (בראשית כט/י), ובפסוק הבא כתוב: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב" (בראשית כט/יא). אותה מילה בניקוד שונה, הראשונה היא השקייה והשניה נשיקה. הנה המילה הנוספת מהשורש הזה: "הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ" (יואל ב/כד). האם ברולטה של האותיות, אין די אפשרויות, שצריך לקחת שלושה דברים שלכאורה אין ביניהם קשר, ולתת להם שורש משותף? התשובה היא שכולם נובעים מעקרון זהה.

'להשיק' זה לחבר בטבעיות ובעדינות. כיצד משיקים אניה כבדה אל המים? בונים אותה ב'מספנה', זו חפירה גדולה ועמוקה בשפת הים, עם סכר שעוצר את מי הים מלהיכנס. כשהאניה גמורה, פותחים חלק קטן מהסכר, המים זורמים פנימה, וכשהם מגיעים לגובה הרצוי, מתחילה האניה להתרומם, עד שהמים בתוך המספנה, זהים למים שבחוץ, פותחים את השערים לרווחה, והאניה יוצאת אל הים הרחב, זה נקרא 'להשיק', האניה התחברה בטבעיות אל הים. זו גם השקייה, בגוף שלנו אחוז הנוזלים הוא גבוה מאד, ומלבד אויר, המים הם הדבר הנחוץ ביותר לנו, על כן כשאנו מקרבים כוס או בקבוק או פחית, ומגירים נוזלים אל הפה, אנו 'משיקים' את המים שבחוץ עם המים שבתוך הגוף. ב'נשיקה' זה אותו דבר, אלא שבה משיקים את הרוח והנשמה. לכן ידים אפשר ללחוץ לכמה אנשים ביחד, ונשיקה היא תמיד סולו, זהו הנאמר בפתיחה של שיר השירים: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ". ברור לי שכולם יודעים מהו חציו השני של הפסוק: "כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן". הרי גם יין נועד לחבר בין אוהבים. מכאן נגיע אל היעד: "הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ". ההסבר הפשוט של 'השקה' זו, הוא הרעש שעושה זרם התירוש בדרכו אל הבור, וזה מביע שיהיה שפע יין, עד שזרם שוצף קוצף של תירוש יתגלגל אל הבור. הנביא בחר דווקא ב'השקה', בגלל הטבעיות של מיץ הענבים להגיע אל היעד. כי לעשות יין מענבים, זה לא כמו לעשות מיץ מתפוזים תפוחים או מנגו, התפוזים והתפוחים נועדו לאכול, והמיץ הוא הסבה, בעוד שהענבים נועדו ליין, וענבי מאכל זו ההסבה. לכן סחיטת ענבים בשבת היא איסור דאורייתא, בעוד שסחיטת מלפפון, היא רק מדרבנן, כי זה שינוי, מפני שהוא אינו עומד לסחיטה. ההסבר הנוסף ב'השקת' היין היא עירבוב הסוגים, כפי שאנו רואים בתווית הבקבוקים, 60% זן פלוני, 30% אלמוני, ו-10% פלמוני. שלא נחשוב שהערבוב זו המצאה חדשה, כבר בתלמוד מופיע: "ענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל" (פסחים מט/א).

הבה אם כן 'נשיק' ו'נשקה' לחיים, יין ש'הושק' במורד הגת, וגם 'הושק' מכמה זנים שהשביחו זה את זה, ולאור הגישה המפורסמת שיין הוא 'משקה של מלאכים', גם ה'נשיקה' יכולה להתאים אליו, ולהסביר בה את הסיבה לשמחה שמעניק היין. לשם כך אציע השבוע יין שזניהם עברו 'השקה' מבורכת, והביאו תוצאה נעימה לחיך.

את היין שעשינו במסגרת הקבוצה "טועמיה" כבר הצגתי לכם בעבר, אבל אחרי תקופה צריך לטעום אותו שוב ולראות האם הוא מתפתח לטובה או ח"ו ההיפך.

ובכן, "טועמיה 2019" בלנד זה ש'הושק' מחמשה זנים: קריניאן, גרנאש, סירה, פטי סירה, וסנג'ובה. יין לא בומבסטי, אבל אלגנטי ומורכב וסיומת נעימה.

צבע אדום צלול, ריחות של פרחים, מעט אַדְמָתי, חומצה טובה.

אלכוהול: 13.8%. (אגב, את התווית שעל הבקבוק צילמתי באחד הערבים של "טועמיה")

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר